להקת הסינתפופ Future Islands מבולטימור, מרילנד, חתמה השנה בלייבל 4AD והוציאה בו את אלבומה הרביעי והיפה, “Singles”. יש בו שירים שאני אוהבת יותר או פחות, אבל הוא נפתח בשיר הכי מדהים שיצא השנה. “Seasons” הוא שיר מדהים כשרק שומעים אותו, הוא שיר מדהים כשצופים בקליפ הקאובואים שלו, והוא הכי מדהים כשרואים את הלהקה מבצעת אותו ברגע הפריצה הגדול שלה – הופעה חיה באולפנו של דיויד לטרמן. קרוב ל-3 מיליון צפיות נרשמו ביוטיוב להופעה הבלתי נשכחת הזאת אצל לטרמן, וסיכוי טוב שאחוז ניכר מהן שייך לי. הניגוד המהמם בין הסינתפופ האווירתי, מעברי המלודיה שמיד גורמים לעיניים לדמוע, והביצוע העוצמתי של סמואל הרינג, גורם לי לצפות בקטע הזה בריפיט אינסופי מאז שגיליתי אותו. סולן כמו הרינג לא ראיתם מזמן, או אי פעם. הוא נראה הרבה יותר מבוגר ממה שהייתם מצפים מסולן של להקה אופנתית. עם חולצה בתוך המכנסיים וקו שיער נסוג, הוא פוצח בריקודי ברוס ספרינגסטין משונים ואז שובה את לבך בזכות האש היוקדת בעיניו וקולו מלא הנשמה. זאת הופעה מושלמת לשיר פופ מושלם.
המוח מאחורי להיט היוטיוב "ברלין" של להקת שממל מתגורר בדירה שכורה בכרם התימנים. קוראים לו דרור ויידמן. כשבאתי לראיין אותו יחד עם גיטריסט ההרכב יניב רווה לרגל השקת אלבומה השני של הלהקה, הוא פתח בהתנצלות.
'68 היא מהלהקות האלה כמו Death From Above 1979 (שלשתיהן יש שנה בשמן) או Royal Blood שגורמים לי להתפלא איך שני אנשים בלבד מסוגלים לייצר מתקפה כל כך אגרסיבית של רוקנרול. בשבוע הבא אבחן את זה מקרוב: דואו הPאנק-רוק יגיע לסירופ בחיפה ב-21.12 ולפסאז' בתל אביב ב-22.12. בינתיים שאלתי את ג'וש סקוגין, סולן/גיטריסט ההרכב, על רעש, רוחניות, וחרטה.
“In Humor and Sadness" הוקלט בחיפזון והשארתם טעויות ומגברים מקולקלים בהקלטה. מדוע בחרתם באסתיטקה כזו?
"לא רציתי לחשוב על שום דבר יותר מדי. אני עובד טוב תחת לחץ ואני נהנה כשהדברים נעשים בצורה אימפולסיבית וספונטנית. אז אם מחברים את כל זה ביחד מקבלים את צורת ההקלטה הכי טובה בשבילי".
באיזה טכניקות גיטרה אתה משתמש כשאתה מנגן בצמד לעומת להקה גדולה?
"ובכן, מכיוון שזה צמד ואני עדיין רוצה לייצר את הצליל הגדול והרועש הזה, אני צריך לפצל את הסיגנל של הגיטרה שלי לשלושה חלקים ואז זה יכול להכנס לשני מגברי גיטרה שונים ומגבר אחד לבאס. זה נותן צליל הרבה יותר גדול".
הליריקה שלך בדרך כלל מתוארת כרוחנית. האם אתה מרגיש ככה? אם כן, מה הדרך הרוחנית שלך?
"הליריקה שלי היא פשוט החוויות והזכרונות מהחיים שלי. אני אדם מאוד רוחני ואני בטוח שזה דולף דרך הליריקה שלי. אני מאמין ביצירת אמנות שמתבססת על מה שאתה יודע, וכל מה שאני יודע בוודאות זה המסע והדרכים שהובילו אותי עד הלום".
חרטה היא נושא בולט עבור '68: הוידאו ל-'68 נפתח בציטוט "אני יכול לחיות עם 'כישלון' אבל חרטה תאכל אותך מבפנים" והשירים של האלבום מאייתים "regret not". מה הסיפור?
"למעשה חוסר חרטה הוא הנושא הבולט. אני מנסה לחיות את החיים שלי עם כמה שפחות חרטה שאפשר. רוב האנשים שהכרתי חיים את החיים שלהם בהתבסס על פחד מכישלון. למזלי, אני לא מאמין בכישלון, אבל אני יודע שעקיצה של חרטה יכולה להשאר לנצח".
הקטע "N" מסתיים עם הליריקה "Everyone's given up but I was born on a different day and I drink from a different cup". מה האחרים קיבלו שאתה לא?
"זה לא משהו ספציפי. זה הרעיון שהרבה אנשים כל כך ממהרים לעזוב ולוותר לפני שבאמת היתה להם הזדמנות לראות איך הכל מתחבר. באופן אישי, גיליתי שיש לי אופי מאוד התמכרותי אז דווקא קשה לי לשחרר".
~~~
נ.ב. יש לג'וש סקוגין מדבקת "LISTENER" על הגיטרה! הוא עדיין לא מעריץ של הבלוג, אלא של הלהקה.
רוצים לקבל כרטיס זוגי להופעה של '68? תכנסו לעמוד הפייסבוק של המאזין, תמצאו את סטטוס ההגרלה, ותגיבו עם מי הייתם מקימים צמד רוקנרול רוצח - כל תשובה תתקבל בברכה. הזוכה יבחר באקראי ויקבל הודעה בפייסבוק ב-17.12 בשעה 16:00.
נמרוד ספיר מהבלוג טאפאס וטאפאס מסכם את הפיינשמקר אינדי של 2014. השנה הוא הביא מוזיקה עם יותר גיטרות מלוכלכות, וגילה להקות שעפו מתחת לראדר של מכונת ההייפ. איזה להקות? תאזינו לתוכנית ותדעו.
אם הייתי חוזר אחורה בזמן במכונית דלוריאן מעופפת ואומר לכם: "גרייט סקוט! טריו ישראלי אינסטרומנטלי שמשלב בין ג'אז, רוק, ואלקטרוניקה הולך למכור את כל הכרטיסים בבארבי!" הייתם מאמינים לי? כנראה שלא - אבל זה בדיוק מה שקרה.
רציתי להבין איך לעזאזל הם עשו את זה, ומה הם מתכוונים לעשות הלאה, אז הזמנתי את הלהקה לראיון קצר במייל.
מילאתם את הבארבי בהופעת ההשקה עם מוזיקה אינסטרומנטלית ניסיונית שבדרך כלל שמורה ל-20 האיש המיתולוגיים שהולכים ללבונטין. איך עשיתם את זה? הופתעתם שכל הכרטיסים נמכרו?
"הופענו הרבה מאוד במהלך השלוש שנים שהלהקה קיימת. למעלה מ-100 הופעות בשנתיים וחצי, והרבה ברחבי הארץ: מקומות קטנים, גדולים, פסטיבלים וכו'.
"במהלך הדרך שדרגנו, הוספנו, שיפרנו והעשרנו את המוסיקה, ועם הזמן צברנו איזשהו קהל מכל רחבי הארץ שבא וחוזר להופעות. עשינו איזשהי הפוגה כדי לסיים את העבודה על האלבום שלאחריה הוצאנו את האלבום בנובמבר האחרון בבארבי ובאמת הרבה מאוד קהל הגיע להקשיב ולפרגן.
"כל זה כמובן בשילוב עבודת ניהול מצוינת וחכמה של אייל בסון שהוא חבר טוב והמנהל של הלהקה. באיזשהו מקום לא הופתענו שכל הכרטיסים נמכרו כי באמת עבדנו מאוד קשה על המוסיקה ולפתח את הלהקה והשקענו הרבה זמן ומאמץ כדי שההופעה תהיה גדולה וחזקה".
מאוד התרשמתי מהנגינה שלכם בלייב. מה הרקע המוזיקלי של חברי ההרכב ואיך הגעתם לרמה הזו?
"אינדיוודואלית. אופיר [באס -ע.ש.] למד ג'אז בתלמה ילין, והושפע הרבה מהעולם הזה. בהמשך הוא התעסק המון במוסיקה קלאסית אבל הושפע רבות גם מלהקות כמו רד הוט צ'ילי פפרס ורדיוהד. השילוב של אלה תרם לו ובנה אותו.
"תמוז [גיטרה -ע.ש.] פעל בכמה הרכבי רוק קטנים והתעסק לבד במוסיקה יותר אבסטרקטית, ועיקר ההתמקדות שלו הייתה בהפקה ובסאונד ובצד אלקטרוני יותר של יצירה. בשנים האחרונות הוא התעמק גם קצת בג'אז וגם הושפע רבות מאופיר.
"לדן [תופים -ע.ש.] לעומת זאת היה מין מסע של רוק כבד, פרוגרסיב, מטאל ופיוז'ן, שהובילו דווקא לתקופה של ג'אז של כמה שנים, שם הוא גילה את הגרוב, הפ׳אנק, וניגן המון גרובים וביטים במשך תקופה ארוכה".
"הדרך הזאת שכל אחד עבר עם עצמו הובילה באופן טבעי לכך שלכל אחד מאיתנו יש אישיות מסויימת על הכלי, וכשנפגשנו לעבוד ביחד, האישיות הזאת הקצינה. פיתחנו איזשהי שפה ביחד. אנחנו מרגישים שאנחנו מאוד מפרים ומשפיעים אחד על השני".
איך עובד תהליך כתיבת השירים ב-Tatran?
"באלבום הנוכחי רוב השירים נכתבו ע"י אופיר שהביא כמה לחנים שעיבדנו ביחד. בפועל כל אחד זורק רעיון, שזורק אותנו לכל מיני מקומות חדשים ולרעיונות נוספים. תמוז הביא גם כל מיני קטעים, כל מיני לחנים שהוא כתב, וביחד הוספנו להם, עיבדנו אותם וליטשנו אותם. יש לנו גם קטעים כמו 'ספייס אאוט' ו׳למון׳ שנולדו מתוך ג'אם מאולתר, ויש שירים שבנויים מקטעים קטנים שכל אחד הביא איתו. הקשבנו לג'אמים שעשינו ולקחנו משם איזשהו חלק, והרכבנו את זה ביחד לכדי קטע. יש גם קטעים שדן הביא, אבל הוא החליט לגנוז אותם כי הוא לא מרגיש מספיק פתוח ושלם איתם בשלב הזה. אולי בהמשך. בכל אופן, יש הרגשה שהקטעים הם של כולם, אנחנו כמו משפחה מהבחינה הזאת".
במוזיקה של Tatran יש אלמנטים מהמון סגנונת: מג'אז דרך רוק פרוגרסיבי ועד ז'אנרים יותר איזוטריים כמו מת' רוק. מאיזה מוזיקה ואמנים אתם אשכרה מושפעים?
"מבחינה סגנונית אנחנו לא חושבים דרך הגדרות כלשהן ביצירה. כל אחד מביא את העניין שלו ויוצא איזשהו מרקם חדש שאנחנו לא מתעסקים בלהגדיר אותו בנטייה סגנונית. בכל זאת כמובן ששלושתינו הקשבנו להרבה מוסיקה שחדרה אלינו, לרבות רד הוט צ'ילי פפרס, רדיוהד, לד זפלין, מארס וולטה, דביסי, באד פלוס, אבישי כהן - אנחנו מושפעים מהרבה מוסיקה מכל מיני אזורים ועולמות. ההשפעה העיקרית שלנו היא אחד על השני כי אנחנו באמת עוברים תהליך ארוך ועמוק של להקה. אנחנו מנגנים המון ביחד אז כל מה שעובר על אחד מאיתנו מוזיקלית וריגשית משפיע על השאר, ומשם אנחנו מוצאים את עצמנו בתוך תבשילים מעניינים".
אתם חוזרים לבארבי למופע הקרוב אחרי מעט זמן יחסית. אתם מצפים למלא אותו שוב? מה ישתנה בהופעה הזאת לעומת הקודמת?
"להופעה הקרובה בבארבי אנחנו מתכוננים כמו לכל הופעה. מה שמעניין אותנו זה שהמוסיקה תבוצע בצורה הכי טובה ואמיתית. אנחנו כן יודעים שכל הופעה פותחת אותנו למחוזות חודשים. אנחנו ניגשים לדברים אחרת ומאלתרים ותמיד יוצאים דברים אחרים ומפתיעים, אז בטוח שזו תהיה הופעה שונה מכל קודמותיה. אין לנו ציפיות מבחינת למלא את הבארבי. אנחנו מקווים שמי שרוצה להגיע, יגיע בכיף. אנחנו הולכים לתת את ההופעה הכי טובה שאנחנו יכולים לתת".
סגור לתגובות על ראיון עם TATRAN: בתוך תבשילים מעניינים / כללי / עידו שחם
