המאזין ברדיו 103: סוף כל סוף חופשי
The Listener 103: Finally Free by Idosius on Mixcloud
שעה של אינדי אקלקטי. בתמונה: The Cribs.
התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00-21:00
קיבלתי את הרושם שמארק קוזלק לא אוהב כל כך להתראיין, אז שיניתי את הטקטיקה. בגלל אהבתו לגיטרה הקלאסית, ביקשתי ממנו לבחור את חמשת הקטעים האהובים עליו בכיכוב הכלי. במקום זה הוא פשוט החזיר לי מייל עם שישה קטעים שהוא אוהב, בכלל, עם איזשהם כלים. סבבה מבחינתי, ואחרי שראיתי אותו פעמיים והתרגשתי כפליים, אני מצפה שיהיה מתוק כמו גלידה במפגש השלישי שלי עם קוזלק ביום רביעי 9.9 בבארבי.
אולי אחד משירי האהבה הכי לא מוערכים שנכתבו אי פעם. הקאבר שלי נמצא בשימוש כבד בסרט החדש של Paolo Sorrentino שנקרא "Youth".
אפילו שהשיר הזה מדבר על אנשים זקנים, הוא תמיד יזכיר לי את הילדות, איך כיביתי את העולם סביבי ושקעתי בתוך מוזיקה יפיפיה.
הקטע הזה מזכיר לי את החיים בטור. אני זוכר שלפני שנים עליתי במעלית עם אישה בנורבגיה ולא היה לי את הביצים לדבר איתה. זה אכל אותי במשך ימים.
פגשתי את ניק והילדים שלו לפני כמה שנים בבית מלון בלונדון, ולכן המוות של הבן שלו היכה בי נורא חזק. אנחנו מנגנים את השיר הזה לזכרו בטור הנוכחי.
זה קטע מפחיד והוא יודע איך בדיוק איך להגיע ישר לעניין. השיר הזה גורם לי לחשוב על הרומן "The Painted Bird" מאת Jersey Kozinsky.
השיר הזה עוצר אותי במקום. השיר הכי יפה שנכתב אי פעם.
"אלמנט צפוי נוסף הוא השירה – תמיד בהרמוניה של שני הזמרים", כותב בן שלו על אי פי הבכורה של Private Men. "גם בהיבט הזה האוזן מבקשת גיוון. בואו נשמע כל אחד מכם לחוד. נראה מי אתם כשאתם לא מחזיקים ביד של השותף. זה לא קורה, וחבל". אולי בן הוא מבקר המוזיקה הראשי של הארץ (גם העיתון וגם המדינה), והמקלדת שלו מאוד מושחזת, אבל לדעתי הוא פספס את הקטע. כדי לתת ביטוי לקול אחר, ביקשתי מהאיש הפרטי רועי דותן לבחור חמש יצירות עם הרמוניות ווקאליות שהוא אוהב. תוכלו אגב לחזות באנשים הפרטיים באברקסס בתל אביב, יום שבת 5.9.15 בשעה 22:00.
למה לשיר לבד שיר מדהים ששר זמר עם קול מדהים כשאפשר פשוט להכפיל את התענוג? האחים אברלי השפיעו כמעט על כל אמן ברשימה. הביטלס כינו את עצמם "The English Everly Brothers" ופול סיימון אמר שלדון אברלי יש את הקול היפה ביותר שהוא אי פעם שמע.
שיר יפהפה של הצמד, כמו טיול בהזיה או חלום. הכל נשמע כאילו שזה רחוק ורך, וההתייחסות לשירה ככלי נגינה מרכזי, ולא ככלי שמשמש לספר סיפור, עוזרת להמחיש את תחושת ההזיה. ההרמוניה פשוטה ובסיסית מספיק כדי להבדיל בין שני הזמרים, ובו זמנית אפשר להסחף ולקבל את הכל כמקשה יפהפיה אחת.
איך אפשר לגרום לשיר מחאה לבעוט מעבר לרמה של בס-תופים-גיטרה בסיסיים מאיזור המעי הגס? פשוט מאוד! נותנים לארבעה אנשים לשיר אותו ביחד בהרמוניה מושלמת! התוצאה ידועה וההיסטוריה כבר נכתבה. עוד אנקדוטה קטנה: בתקליט "American Beauty" של להקת Grateful Dead ישנן הרמוניות קוליות מדהימות שחברי הדדס למדו מחברי CSNY.
אחד מאלבומי המופת של כל הזמנים יצא שנה אחרי סרג'נט פפר ופט סאונדס של הביץ' בויז, וניתן לשמוע בו את ההשפעות שלהם. אך באופן כה אנגלי, ההרמוניות המתוקות של הביץ' בויז מקבלות אצל הזומביז גוון פסיכדלי. כמו כן, זאת הפעם הראשונה שבה הופיעה נשימה במקום תוף סנר.
איזה שיר, איזו נגינה! Tears for fears מביאים לאייטיז את האנרגיה של הסיסקטיז. לשני הסולנים יש קולות יחודיים והשילוב שלהם ביחד מגובה בהפקה מהודקת, מה שהופך את הלהקה לכזו שדורות של להקות שואפות לחקות.
דיברתי עם Bill and Murray על ההתגלגלות הלהקה:
משהו לא צפוי קרה כשההרכב הישראלי Bill and Murray חימם בבארבי את כוכב הסינת'פופ גארי ניומן. "הוא נתן לנו טיפים ובאופן מפתיע גם ביקש מאיתנו שניתן לו", מספר דיוויד בלאו, חבר הלהקה. "לא נראה לי שהוא היה מודע לסדר הגודל שלנו. הטיפ שלו היה ש'ממש חשוב שהשירים שלך יהיו להיטים ענקיים ברדיו. ולהצליח'. סיפרנו שאנחנו לקראת טור במזרח אירופה, אז הוא שאל אותנו אם יש לנו אנשי קשר טובים בשבילו להופעות. הוא מצחיק, כי אני חושב שבזמנו הוא הופיע שלושה לילות ברצף באיצטדיון וומבלי והכל היה סולד אאוט".