פוסטים מאת עידו שחם

• 29 באוגוסט 2016

  אינטרו 35: Rukshin - פרי ג'אז ועומר אדם

  

  קשה להגדיר את המוזיקה של Rukshin. היא נשמעת מאולתרת, אולי בגלל שהיא רועשת ופרועה עם גרעין קשה של כאוס. כדי להבין מאיזה פלנטה הגיע הטירוף הזה, הזמנתי את ההרכב לאינטרו.

  1. מי חברי הלהקה?

  יוחאי וולף - גיטרה, סקסופון, ואביזרים; דור סיני - תופים וקונספט.

  2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

  יוחאי: דור הוא פליט מאזור המפרץ מוכה הזיהום הכימי המכונה חיפה, אבל מעדיף לומר שהוא בא מהפאנק. יוחאי הוא חדרתי מטונף שהתברגן והתברג בקדימה-צורן. נפגשנו בהרכב הקודם שלנו, Zefet, שעבר מוטציה ל-Rukshin.

  3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

  יוחאי: הבן האינסטרומנטלי הלא חוקי של משגל אסור בין פאנק, מטאל, קראוטרוק, פסיכדליה, סרף, שוגייז, ופרי ג'אז. ועומר אדם.

  דור: פרי ג'אז, באמת? מטאל? אני מגרד בראש כל פעם ששואלים אותי מה אנחנו מנגנים, כי גם אנחנו לא יודעים עד שאנחנו עושים את זה. פסיכדליה מסכם את זה די טוב נראה לי. אני תמיד כותב פוסט-פסיכדליה-קור, כי אלו מלא מילים של טרחנים.

  4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

  דור: RUKSHIN הוא בדיחה פרטית של שני חברים שלי שלא קשורה אליי, הם היו בתותחנים והיה שם צחוקים. הבדיחה זלגה אליי ביד שנייה ואיכשהו התחלתי להמציא עולם עם איזה 7 או 8 דמויות תלת-חלליות שמתכתשות אחת עם השנייה ביקומים ואנדרומדות מרוחקים. רוקשין הפולש הוא הדמות העיקרית שם והקשר בין הדמות הזאת לבדיחה של חברים שלי לא ממש קיימת - רק השם כנראה. את האמת, בינינו, הוקלט כבר קטע שייצא כנראה איזה 20 דקות של דיבוב של כמה מהדמויות האלו, עם עלילה והכל, והקטע הזה יסגור את האלבום השני שלנו. אלבום שכרגע נמצא על פלטה חשמלית של שבת ויצא בטח עד סוף השנה.

  5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

  יוחאי: לנגן מכוער בצורה יפה ולהחריב כל חלקה טובה תוך כדי.

  דור: לתת למצילות שלי מחמאות ענפות עם מקלות מהירים.

  רוקשין: לפלוש, לא פלשתי לאנדרומדה תוססת כבר מאז ימי הטראכנופנופ.

  6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

  יוחאי: דור כרגע מנסה להבין למה בתל אביב יש בניינים גבוהים כל כך, יוחאי הוא ביולוג במכון ויצמן. נשבעים במפלצת הספגטי המסתובבת.

  7. ממה אתם מושפעים?

  רוקשין: אני מושפע בעיקר מיוליוס קיסר, הורדוס הגדול ושאר מצביאים בעלי צבא עצמאי ואפס סובלנות לפוליטיקה פנימית. כשאתה לבד בחלל, באזור ספר יש לך באמת את הזמן והרוגע לתכנן דברים חסרי פשר, כמו נגיד ניקוד בעברית או חביתות של 7 ביצים.

  8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

  יוחאי: "Live in Japan" של ג'ון קולטריין. דפקתי את המערכת כי זה אלבום של ארבעה דיסקים, הא הא.

  דור: אני כל הזמן רוכב על גלים של מוזיקה שונה, אלבום אחד? בוא נגיד שכרגע הייתי לוקח את The Mars Volta - Amputechture.

  רוקשין: כל אלבום שנגמר בנפילה מגובה רב, כל דבר של קארל סטאלינג.

  9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

  יוחאי: כל אלבום של בון ג'ובי שניתן להעלות על הדעת.

  דור: עכשיו הגזמת, "Bad Medicine" זה להיט אלמותי, ועכשיו דווקא נעשה לו קאבר. אני חושב שהייתי מוחק אלבומים שהם העתקות ברורות מאחרים - לא ננקוב בשמות.

  10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

  יוחאי: מעדיפים שיחממו אותנו, אנחנו לא מאמינים בהתחממות גלובאלית.

  11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

  דור: רוקשין זאת הפעם הראשונה שאני עושה מוזיקה באמת בלי שום חוקים וכללים - ובעיקר בלי ז'אנר מוגדר - וזה כיף חיים.

  רוקשין: לפלוש!

  הופעות קרובות:
  יום רביעי 31.8, הפולי, שדרות רוטשילד 30, תל אביב

  סגור לתגובות על אינטרו 35: Rukshin - פרי ג'אז ועומר אדם / כללי / עידו שחם

  Like / Tweet

• 28 באוגוסט 2016

  סיום Flow Festival 2016: התעלות עם Daughter ו-New Order

  

  Elena Tonra סולנית Daughter (צילום: Flow Festival / Kondrukhov Konstantin)

  הלכתי ברחובות הלסינקי השוממים ב-4 בבוקר עם חיוך טיפשי על הפרצוף. בדיוק יצאתי מאפטר של Flow Festival במועדון ה-Ääniwalli, שעתיים של טכנו אפל שהחליקו לתוך שיר הסגירה "Enjoy the Silence". אחרי שלושה ימים של הופעות עם התעלות מוחלטת ביום האחרון, זה היה הסיום המושלם.

  היום השני של פלואו היה לי דווקא פחות מהנה. אולי זה בגלל שפיתחתי ציפיות אחרי היום הראשון, אולי בגלל שהלכתי לבד (חברי המקומיים קנו כרטיס רק ליום אחד), ואולי בגלל שפחות התחברתי לליינאפ. למרות שהם נתנו הופעות מאוד מהוקצעות, לא הצלחתי להתרגש והצטרפתי למועדון הפינים הבוהים בהופעות של CHVRCHES, The Last Shadow Puppets, ו-FKA Twigs. לא התרשמתי מפוזות האלביס השיכור שאלכס טרנר דפק על הבמה, מהסטליסט האוורירי של צ'רצ'ס, או מהכוראוגרפיה המתוחכמת והלוק ההו-כה-מגניב של טוויגס. הייתי צריך משהו אחר.

  

  אלכס טרנר: פוזות של אלביס שיכור (צילום: Flow Festival / Tomi Palsa)

  

  FKA Twigs: לוק הו-כה-מגניב (צילום: Flow Festival / Niklas Sandström)

  קיבלתי את מה שהייתי צריך בתחילת ובסוף הערב. בתחילה עם Liima, רביעייה דנית/פינית אלקטרונית שהופיעה על הבמה הראשית. הם שילבו בין פופ לאוונגרד עם סינתיסייזרים רובוטיים, מקצבים אסימטריים, וקולות מרחביים בסגנון Simple Minds. הסולן של לימה נראה כמו ישו עם חלוק מעבדה לבן, והמסכים היו מלאים בוידאוארט ששילב בין פיד חי עם אפקטים פסיכדליים לבין יצירות מוכנות מראש שכללו פתאום את אובמה ומרקל בריצוד על המסך. הלהקה חתומה בלייבל 4AD איפה שאמנים כמו Future Islands, Purity Ring, ו-Grimes חתומים, ואפשר להבין למה. בסוף הערב הגעתי לאולם ה-Zalando Factory איפה שבחורות התנדנדו על נדנדות ענק באחורי האולם ואנשים רקדו בעיניים עצומות מול תאורה בצבע אדום בוהק. Moa Piller המוסקבאי רקד בהתלהבות על העמדה ושיגר טכנו חי וקשוח דרך הרמקולים שסחף אותי לריקוד. בין לימה למואה תפסתי את הרכב הפסיכדליה השבדי Dungen בבימת ה-Bright Balloon 360°, הבמה הכי גרובית בפסטיבל. מדובר בבמה עגולה שהקהל מוקם סביבה על מושבים ומעליה ריחף בלון גדול שהוקרנו עליו שלל צבעים. זו היתה הבמה המושלמת לדונגן שניגנו קטעים אינסטרומנטלים ארוכים בנונשלנט.

  

  Dungen בבימת ה-Ballon Stage 360 הפסיכדלית (צילום: עידו שחם)

  

  Moa Pillar: טכנו חי וקשוח (צילום: עידו שחם)

  

  נדנדות במתחם ה-Zalando Factory (צילום: Flow Festival / Kondrukhov Konstantin)

  ניצלתי את חוסר החיבור למוזיקה כדי לנוח ולאכול. במקום קייטרינג פסטיבלים מטוגן בשמן עמוק, מארגני האירוע הזמינו מזללות שוות מהלסינקי לבוא ולפתוח דוכנים. שמו דגש על איכות הסביבה, כך שכל כלי האוכל היו עשויים מחומר מתכלה והיה שפע של אוכל טבעוני. ניגשתי לדוכן של מקום בשם Cargo וקניתי את אחד מהבורגרים הטבעוניים הכי טעימים שזללתי בחיי - 12 היורו הכי מוצדקים אבר. פלואו לא היה פסטיבל זול. כניסה לכל הסופש עלתה 182 יורו, ובירת Lapin Kulta (הגולדסטאר הפיני) עלתה 5 יורו + 1 יורו פיקדון לפחית. אם היה חסר למישהו יורואים בארנק, כל מה שהיה צריך לעשות זה להרים פחיות בירה ריקות שעצלנים השאירו מאחור וללכת להזדכות, מה שעשיתי מדי פעם כמו ישראלי טוב.

  הגעתי ליום האחרון של הפסטיבל עם אנרגיה מחודשת והלכתי לבדוק את ההרכב המקומי Räjäyttäjät. אין לי מושג איך מבטאים את שמם ועל מה הם שרים, אבל נהניתי מהאנרגיות והמוזיקה המטורללת שנעה בין פולק ל-Pאנק לסינת'פופ. הם הרגישו לי כמו משהו בין המסך הלבן ללטאות הענק מכוכב הניבירו, קולקטיב של כוכבי הייר-מטאל מהאייטיז שנסעו בדלוריאן שלהם 30 שנה לעתיד כדי להביא לנו את מסר השלום הבין-כוכבי. ההופעה שלהם הסתיימה עם בלאדת סינת' בשם "Saunan Jälkeen" ("אחרי הסאונה" בפינית על פי בירור עם הלהקה בפייסבוק). אומרים שהפינים מכורים לסאונה, כך שהקהל הצטרף לשירת הפזמון, וגם אני, בחיקוי של פינית קלוקלת.

  

  קולינריה ידידותית לסביבה בפלואו (צילום: Flow Festival / Kondrukhov Konstantin)

  

  Räjäyttäjät: בין המסך הלבן ללטאות הענק מכוכב הניבירו (צילום: Flow Festival / Sami Heiskanen)

  Daughter מוקמו גבוה ברשימת ה-"לראות לפני שאמות" שלי. התאהבתי ביוצרת Elena Tonra וחבריה כשראיתי סשן חי שלהם בתחנת הרדיו KEXP, סשן ששילב בין שבריריות אינסופית ואנרגיית חיים מתפרצת. באוהל ה-Lapin Kulta תלו באנר ענק של עטיפת אלבומם האחרון "Not to Disappear". הלהקה עלתה לבמה ונכנסה מיד לתוך "How", השיר הכי סוחף מהאלבום. הכל היה שם: הגיטרות המרחפות, קולה החרישי של טונרה, התופים הגרנדיוזיים. טונרה בהתה הצידה וזרקה מידי פעם "תודה רבה" חפוז לתוך המיקרופון. מי שתקשר עם הקהל היה הגיטריסט והאקס שלה Igor Haefeli. "נהניתם לשתות?" הוא שאל את הקהל, "ובכן, זה שיר בשביל האנשים האחרים שמרגישים מאוד פגיעים היום", והלהקה יצאה ל-"Smother" מאלבום הבכורה "If You Leave". דוטר העצימו על הבמה את הדינמיקה בין השקט לרועש, והשילוב שלהם בין פולק לפוסט-רוק נשמע מאוד טבעי גם בגרסה החיה. למרות שזו לא הופעת גוד-טיים פסטיבלית רגילה, הם הצליחו למלא את האוהל באלפי אנשים ומלנכוליה. כשהם ניגנו את "Youth", הקהל שר חרישית את המילים והצליח להעלות חיוך חפוז על פניה של טונרה. זו היתה הפעם הראשונה שלה בפינלנד, וכנראה שהיא עוד תחזור.

  

  Daughter: שירים בשביל האנשים הפגיעים בקהל (צילום Flow Festival / Kondrukhov Konstantin)

  רציתי להחליף את האווירה ולתפוס את להקת הPאנק האגדית The Descendants, רק איך שעמדתי להכנס להופעה יצא משם נער מגואל בדם. האירופאים הצדיקו את סטריאוטיפ הקרירות הפעם ואשכרה לא התייחסו אליו, אז ניגשתי לבדוק אם הוא בסדר. הוא חטף מכה באף ופחד שהוא נשבר. אני בטוח שבארץ היו כבר מזניקים אליו חובשים בסנפלינג מהליקופטר, אבל בפלואו המאבטחים שלחו אותנו למחלקת העזרה הראשונה בצד השני של הפסטיבל. אז גנבתי סטפה של ממחטות מאחד דוכני האוכל וליוויתי אותו את כל הדרך בין ההמונים. שתי הנשים המבוגרות שהיו בקראוון העזרה הראשונה קיבלו אותו בקור רוח, וידאו שהאף שלו עדיין בחתיכה אחת, ושלחו אותו לדרכו. אולי בארץ אנחנו קצת אובר-דרמטיים ברגע שרואים קצת דם ועדיף לשמור על קוּל אירופאי?

  אם נשאר לי איזשהו קוּל, איבדתי אותו בהופעה של New Order. כל הכוכבים התישירו עבור הלהקה האגדית: סט ליסט מאוזן בין החומר החדש לישן והאהוב - כמו "Plastic", "Regret", "Blue Monday" - סאונד חד, וידאוארט ותאורה יצירתיים, וביצועים מלאי נשמה. ההופעה הזו העמיקה לי את מערכת היחסים עם ניו אורדר, כמו שקורה בהופעות גדולות באמת, וגרמה לי להבין עד כמה המוזיקה שלהם היתה מהפכנית. החבורה המנצ'סטרית הזו הצליחה להשיל את עורה האפל מ-Joy Division וליצור מוזיקה חדשה שהגוף, השכל, והלב יכולים להנות ממנה במקביל - בדיוק כמו שקרה בהופעה. סולן ההרכב Bernard Sumner כבר בן 60, ואולי הוא זייף מדי פעם והיה קצת עייף או ציני - "זה היה שיר טוב במיוחד, לא כמו האחרים", הוא זרק אחרי ביצוע אלוהי לשיר "Bizarre Love Triangle". אבל זה לא שינה בכלל. כשניו אורדר שרו וניגנו נוצרה תחושה של התעלות, שהגענו לארץ האהבה כמו שהם שרים עליה ב-"Perfect Kiss". הם חזרו להדרן עם שני שירי ג'וי דיוויז'ן כולל הפינלה הטוב מדי מכדי להיות אמיתי "Love Will Tear Us Apart". יכלתי למות מרוב אושר, אבל במיטב מסורת ה-"jatku" הפינית, החגיגות של פלואו המשיכו הלאה.

  

  ברני מ-New Order: ציניקה והתעלות (צילום: Flow Festival / Sami Heiskanen)

  סגור לתגובות על סיום Flow Festival 2016: התעלות עם Daughter ו-New Order / כללי / עידו שחם

  Like / Tweet

• 23 באוגוסט 2016

  המאזין ברדיו 151: נביאי הזעם

  

  Prophets of Rage - Prophets of Rage - סופרגרופ של חברי Rage Against The Machine, Public Enemy, ו-Cypress Hill שנשמעים אולד סקולים בדיוק כמו שציפיתי

  Iggy Pop - The Passenger - לכבוד ההופעה האנרגטית שהוא נתן בפסטיבל Flow

  Protomartyr - Dope Cloud - פוסט-פאנק אפל מהשנה שעברה, אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל לשמוע מוזיקה

  Deaf Chonky - Shirley - מתוך אלבום הבכורה של צמד הרוקנרוליות מרחובות שיושק בלבונטין 7 ב-30.8

  Frivolvol - Take it from the beginning - הרמתי באקראי תקליט בחנות יד שניה בעיר Turku במערב פינלנד ועליתי על יצירת הפוסט-הארדקור המוטרפת הזו שמתחברת מאוד ללהקת At The Drive-In - מה שגם הלהקה הזו התפצלה לשניים

  BOAR - Witch Woman - גלשתי על ספה בצפון פינלנד ובאוסף התקליטים הצנוע של הבחור היה הסטונר הפיני המרושע הזה

  Kessef - and the name of this land is hell - עוד רשע בגרסה המקומית מתוך אלבום חדש, השקה בלבונטין 7 ב-25.8

  Lorelle Meets the Obsolete - What's Holding You - חפירות עם צמד המקסיקנים שיגיעו לאוזןבר ב-4.10

  Zeit - Wonder - סינגל חדש להרכב השוגייז השבדי

  Räjäyttäjät - Saunan jälkeen - "אחרי הסאונה", קטע אינטרגלקטי מההרכב הפיני שמייצג את אותה הרוח הפרועה כמו שהמסך הלבן ולטאות הענק מכוכב הניבירו מייצגים אצלינו

  SURVIVE - A.H.B - קטע חדש לקראת אלבום בספטמבר מיוצרי שיר הנושא לסדרה "Stranger Things"

  New Order - Your Silent Face - אחד מהשירים שניו אורדר ביצעו בהופעה שהמיסה אותי לגמרי בפסטיבל פלואו

  Morrissey - Suedehead - נסיך מנצ'סטר מגיע לארץ היום 23.8 בהיכל התרבות ומחר 24.8 בקיסריה

  התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00-21:00

  סגור לתגובות על המאזין ברדיו 151: נביאי הזעם / כללי / עידו שחם

  Like / Tweet

• 22 באוגוסט 2016

  להתפרע עם Savages ו-Iggy Pop: הפתיחה של Flow Festival

  

  (צילום: Flow Festival / Annikki Valomieli)

  "אני יכול למות עכשיו" אמרתי לאישה שרקדה לידי ללא הפסקה בזמן שאיבדתי את עצמי לגמרי בהופעה של New Order. היא אמרה לי תודה על כך שהייתי שם וחלקתי איתה את החוויה. התחבקנו לפני שהזרימה לקחה כל אחד מאיתנו הלאה, לסופו של Flow Festival.

  פתחתי את הפסטיבל ביום שישי 11.8 בערב. הלכתי ברגל עם חברים משכונת Vallila בהלסינקי למתחם האירוע על יד תחנת הכוח Suvilahti, אזור תעשייתי לשעבר במזרח העיר. עשינו את דרכינו בין הצעירים היפים שהתנקזו לפסטיבל והורדנו לבטן את שארית האלכוהול לפני הכניסה - הבקבוקים והפחיות הלכו לפחי מחזור מסודרים בשער. נכנסנו לאווירה עם טעימות מכוכב האינדי הפיני העולה Jaako Eino Kalevi ואיש הגריים הבריטי Stormzy. לעומת הישראלים שרק מחפשים תירוץ לעלות על השולחן ולהביא בכפיים, קשה יותר לשכנע את הפינים להזיז את התחת כך שרובם פשוט עמדו ובהו - רמת ההתלהבות עלתה רק כשסטורמזי הוריד את החולצה. צינורות קטנים בכל מיני צבעים בצבצו לאנשים מהאוזניים, אטמים מיוחדים לצמצום הנזק למרות שהסאונד היה בווליום מאוד מאוזן. השעה היתה שמונה בערב והשמש עדיין זרחה וסינוורה את העיניים.

  

  פסטיבל פלואו: 75,000 פינים לא טועים (צילום: Flow Festival / Sami Heiskanen)

  זו הפעם ה-13 שהפסטיבל מתקיים. פלואו התחיל ב-2004 בתור יוזמה של מפיק מוזיקלי וחבריו מהקולקטיב Nuspirit Helsinki שרצו להקים אירוע לא שגרתי בבירת פינלנד. הם הרימו פסטיבל סול/ג'אז שהגיעו אליו כ-2000 איש, אך האירוע הקטן הפך מאז לפסטיבל מרכזי בפינלנד שהגיעו אליו השנה כ-75,000 איש. הליינאפ שילב בין אמנים מקומיים להרכבים בינלאומיים כמו Iggy Pop, Massive Attack, The Last Shadow Puppets, אבל בשביל רוב ההלסינקים המוזיקה לא היתה עד כדי כך חשובה. בשבילם פלואו הוא עוד תירוץ לחגוג את סוף הקיץ, לנצל אולי את ההזדמנות האחרונה לראות ולהראות כל עוד יש אור יום והטמפרטורה נמצאת מעל קו האפס. כשם הפסטיבל, זרמתי איתם.

  התרגשתי להיפגש שוב עם ההדליינר של הערב: מר איגי פופ. ראיתי אותו ב-2007 כשהוא היה בתל אביב עם הסטוג'ס ונתן את ההופעה הכי טובה אי פעם. הסתקרנתי לראות איך הוא מופיע בשגרה, במיוחד אחרי אלבומו האחרון "Post Pop Depression" שהוא הקליט עם Josh Homme, מנהיג Queens of the Stone Age. כתבתי על ההופעה בהרחבה בעכבר העיר, אז תרשו לי לחזור על עצמי. גם אם פופ לא שיחזר את הקסם המטורף שהיה לפני עשר שנים, הוא עדיין צ'יטה עם לב מלא בנפאלם. מהרגע שפופ עלה על הבמה הראשית הוא לא הפסיק לזוז ולדפוק פוזות, לזרוק אגרופים והצדעות לאוויר, וכמובן, לרדת ולהתחבר עם הקהל. הקול שלו עדיין אותו קול עמוק והעיניים אותן עיניים כחולות שמלאות בתאווה לחיים. הוא עדיין לובש סקיני שחור בלי חולצה ונושא את הקמטים והצלקות שלו בגאווה, הרחק מסכיני המנתחים. לא זיהיתי אף אחד מלהקתו (הומי ושות' ליוו את פופ רק בחלק מהטור), אך הם נתנו לפופ כוח נא ודפקו ביצועים כאסחיסטים לכל הלהיטים כמו "Now I Wanna Be Your Dog", "The Passenger", "Lust for Life". הייתי שם עם Kia, פיה פינית בת 20 וקצת, ואימה הגרובית אירינה. אירינה סיפרה כי היא ראתה את פופ בלוס אנג'לס ב-1977 כשבואי עלה ספונטנית ללוות אותו בפסנתר. שאלתי אותה איך זה היה. היא אמרה שהיא היתה צעירה מדי מכדי להבין מה קרה שם, אבל למזלי אני מבוגר מספיק כדי להבין מה קרה בהלסינקי של 2016 ולהיזרק למעגלי הפוגו לצלילי "Search and Destroy".

  

  איגי פופ: תאווה לחיים (צילום: Flow Festival / Niklas Sandström)

  הפסטיבל היה מפוצץ אחרי ההופעה של פופ. נכנסתי לאחד מהזרמים האנושיים שנעו לאורך המתחם והגעתי ל-Other Sound, אולם צידי שאירח הופעות אוונגרדיות. נכנסתי פנימה כאילו לעולם אחר, עולם חשוך של אנשים שישבו על כריות וחלמו בהקיץ לצלילי האלקטרוניקה הניסיונית והוידאוארט של האמנית הפינית Tsembla. זה בעצם היה חלק מהכיף של פלואו, לזרום לתוך פינות נסתרות כמו ה-Other Sound, רחבת המסיבה הבלתי נגמרת של Resident Advisor, או אזור מנוחה בתוך סקייט פארק כחלחל.

  הייתי עוד טעון באנרגיות כשהגעתי לבמת האוהל השחור, הישר לתוך ההופעה של צמד הערסים הבריטיים Sleaford Mods. עפתי מההיפ הופ הפאנקיסטי שלהם בפרימוורה בשנה שעברה, ועפתי מהם גם השנה. לבוש בחולצת ביסטי בויז, Andrew Robert Lindsay לחץ כמו תמיד על כפתור הפליי בלפטופ ובילה את ההופעה בריקוד במקום עם בקבוק בירה ביד וחיוך ממזרי. Jason Williamson ירק את הליריקה החדה שלו במבטא אנגלי כבד, מתכוון לכל פאקינג מילה. רצתי להתפרע בשורה הראשונה והצטרפתי לצעקות ה-"סליפורד מודז!" כמו אוהד כדורגל שיכור.

  

  Sleaford Mods: מתכוונים לכל פאקינג מילה (צילום: עידו שחם)

  פסחתי על Massive Attack כדי לתפוס מקום בהופעה של רביעיית הפוסט-פאנק הלונדונית Savages. תיארתי לעצמי שהן יודעות להופיע, רק שלא חשבתי שיהיה עד כדי כך אינטנסיבי. סאבג'ס לגמרי הצדיקו את שמן על הבמה. הן נתנו הופעה הדוקה ורועשת עם תחושה חזקה של שליחות. יש להן שני אלבומים די טובים, אבל אני לא חושב שהלהקה הצליחה לתפוס את המידיות והכוח מההופעה החיה שלהן, כך שאני עוד מחכה לקבל מהן את המאסטרפיס. בינתיים קפצתי במקום לצלילי "City's Full" ו-"The Answer", התרגשתי מהבלאדה "Adore", ועזרתי לתמוך בקרסוליים של הסולנית Jehnny Beth בזמן שהיא עמדה על ידי הקהל בנחישות של דיקטטור.

  תחושת האחדות מההופעה של סבאג'ס המשיכה איתי הלאה. אם בארץ כל אחד הולך לדרכו אחרי ערב הופעות, בהלסינקי נהוג אחרת. חזרנו לדירה של קיה לפגוש חברים, לשתות כמה דרינקים ולעשן הרבה סיגריות, להירגע ביחד ופשוט לדבר. הפינים קוראים לזה "jatku" (יאטקו), כשהבילוי ממשיך הלאה ממקום למקום ונמצאים בחברה טובה, סיום מושלם ליום עמוס בכיף פסטיבלי.

  

  Savages: הצדיקו את שמן על הבמה (צילום: Flow Festival / Tomi Palsa)

  3 תגובות / כללי / עידו שחם

  Like / Tweet

• 21 באוגוסט 2016

  אינטרו 34: Solar Wind - צלילה עצמית בחלל

  

  גל ההרכבים האינסטרומנטליים שמשלבים בין ג'אז, רוק, ואלקטרוניקה ממשיך עם ההרכב החדש Solar Wind. הם נמצאים בעיצומו של קמפיין הדסטארט לקראת אלבום בכורה ורוצים לקחת אתכם לטריפ של צלילה עצמית בחלל.

  1. מי חברי הלהקה?

  מתן גילת, דור בירן, איגי ג'קסון-כהן.

  2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

  ירושלים, גדרה, ונס ציונה. עכשיו כולם בתל אביב וגבעתיים. יצא לנו לנגן אחד עם השני בפרויקטים אחרים, מתן הקים את ההרכב עם דור ואיגי הצטרף בהמשך.

  3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

  מסע בדימיון, טריפ חללי שבו אתה יכול לצלול לתוך עצמך, או לצאת מעצמך, לרחף, לזוז, לעצום עיניים. המוזיקה שלנו אינסטרומנטלית, וגם כשהיא מגיעה למקומות עוצמתיים היא משאירה הרבה מקום לכל אחד לחוות אותה בדרכו, להרגיש משהו שהוא קצת שונה ולקבל תחושה של התבוננות מבחוץ על החיים.

  4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

  Solar Wind זה זרם חלקיקים שיוצא מהשמש, וגורם לכל מיני תופעות החל מהזוהר הצפוני ועד שיבושים של מערכות אלקטרוניות. מתן בחר את השם כי זה מאוד התחבר לו למוזיקה שהוא התחיל לכתוב להרכב - משהו שנותן תחושה של מסע בחלל, של צבעים, ושל חשמל.

  5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

  אנחנו מכוונים להעביר רגש וסיפור דרך המוזיקה, גם באלבום שיוצא בקרוב, וגם שואפים להצליח להגיע לזה ממקומות חדשים בהמשך ולהפתיע את עצמינו ואת הקהל. מעניין אותנו להתפתח עוד בכיוון של לשלב את הנגינה שלנו עם מוזיקה אלקטרונית ועם חווית ויז'ואל שלמה בהופעות.

  6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

  כולנו פעילים כמוזיקאים בעוד פרויקטים, מלמדים, ומתן גם עובד עכשיו בסטארט אפ של מוזיקה. בעיקר מנגנים.

  7. ממה אתם מושפעים?

  כל אחד מאיתנו בא מעולם קצת שונה וזה חלק מהיופי (ולפעמים גם הקושי) כשאנחנו ניגשים לעיבוד. ההשפעות העיקריות באות מרוק קלאסי, ג'אז מודרני, מוזיקה אלקטרונית, מוזיקה ישראלית, פרוגרסיב, ופיוז'ן.

  8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

  אנחנו בטח קצת שונים בזה, אבל בתור זה שכותב את המוזיקה מתן היה לוקח את "Dark Side Of The Moon" של Pink Floyd.

  9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

  מה שצריך להימחק נמחק מעצמו עם הזמן.

  10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

  היינו מאוד שמחים לחמם את פאט מת'יני, כולנו הושפענו ממנו ולקחנו הרבה השראה מהמוזיקה שלו. עוד אמנים שעלו: Aaron Parks, Allan Holdsworth, David Gilmour, Sigur Ros, The Cinematic Orchestra

  11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

  יש משהו מאוד משחרר בלהוציא דברים החוצה, במיוחד כשמדובר באלבום בכורה. ההרכב קיים כבר לא מעט זמן (כמעט 3 שנים), ואחרי תקופה של בישול ארוך ואיטי משתחררת הרבה אנרגיה. זה מאפשר לדברים חדשים לקרות ולזוז קדימה וזה בא לנו מאוד מדויק עכשיו.

  הופעות קרובות:
  3.9, הודנא, תל אביב
  

  סגור לתגובות על אינטרו 34: Solar Wind - צלילה עצמית בחלל / כללי / עידו שחם

  Like / Tweet