ליין ה-Tel Aviv Shoegazers הביא לתל אביב חופן של הופעות חלומיות כמו האינדי רוק של Luna והנויז הניו יורקי של A Place To Bury Strangers. היבוא הכי חדש שלהם הולך להיות Lorelle Meets The Obsolete, צמד מקסיקני שיופיע ב-4.10 באוזןבר. לורל משלבים בין פסיכדליה לחופן סגנונות כמו גאראג' וקראוטרוק, ובדיוק הוציאו את אלבומם החדש "Balance". תפסתי את חברי ההרכב Alberto González ו-Lorena Quintanilla לראיון במייל כדי לברר מה משמעות השם שלהם, איך הם הגיבו כשהנרי רולינס המליץ עליהם, ומדוע מוזיקה פסיכדלית עשתה לאחרונה קאמבק.
קראתי שבחרתם את שם הלהקה בהשראת סיינפלד ואזור הדמדומים. תוכלו בבקשה להסביר מה המשמעות שלו ומדוע בחרתם בו?
אלברטו: השם "Lorelle" נגזר מ-"Rochelle, Rochelle" שהוא אחד מהסרטים הפיקטיביים שמוזכרים בסיינפלד, ו-"The Obsolete" נלקח מ-"The Obsolete Man" של אזור הדמדומים. פשוט רצינו שם שתהיה בשם אינטראקציה מפורשת בין שתי הישויות האלה.
איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם לאנשים שמעולם לא שמעו אותה?
לורנה: רוק רפטטיבי.
איזה מהשירים שלכם הייתם ממליצים להם לשמוע?
לורנה: "La Distinction".
אתם מגיעים במקור ממקסיקו. באיזה אופן החיים במקסיקו השפיעו על המוזיקה שלכם? האם יש אמנים מקסיקנים שאתם אוהבים במיוחד?
לורנה: אמנים עכשוויים כמו Camedor, Daniel Castrejón, LesTemps Barbares.
האלבום הבא שלכם, "Balance", אמור לצאת בקרוב (בינתיים הוא כבר יצא -ע"ש). באיזה אופן הוא דומה או שונה מהיצירות הקודמות שלכם?
לורנה: לקחנו את הזמן להקליט אותו אז הוא נבנה בצורה יותר מוקפדת.
בעטיפה של "Balance" יש כל מיני תמונות מטושטשות. תוכלו בבקשה לספר לנו עליהן ומדוע בחרתם אותן?
אלברטו: כל הקונספט האמנותי נוצר על ידי אחד מהמעצבים הגרפיים האהובים עלינו, Daniel Castrejón. רצינו שיהיה לו חופש מוחלט והוא קלע בול!
הנרי רולינס שיבח את המוזיקה שלכם בהזדמנויות שונות. איך זה גרם לכם להרגיש? האם פגשתם אותו?
אלברטו: זה מאוד מרגש כשאתה מגלה שהמוזיקה שלך נגעה במישהו. זה גם מחמיא כשזה מגיע מאדם עם טעם כל כך רחב. לא פגשנו אותו באופן אישי אבל התכתבנו במייל.
נראה שמוזיקה פסיכדלית שוב נמצאת באופנה תודות להרכבים כמו Tame Impala ו-Thee Oh Sees. האם אתם מרגישים שאתם חלק מהגל הזה?
לורנה: יש אלמנטים במוזיקה שלנו שמקשרים אותנו לפסיכדליה, אבל אנחנו אוהבים לחשוב שהלהקה שלנו נמשכת לספקטרום רחב של סגנונות.
מדוע אתם חושבים שמוזיקה כזו עברה קאמבק?
אלברטו: קשה להצביע על סיבה עיקרית, אבל נראה שכל החתיכות התחברו בזמן הנכון.
לורנה: אולי זה משהו מחזורי.
אתם מגיעים לתל אביב בפעם הראשונה. האם יש לכם ציפיות? מה אתם מתכננים לעשות מחוץ להופעה שלכם?
אלברטו: אנחנו מאוד מתרגשים לגבי ההופעה הזו. יהיה לנו יום חופש בתל אביב אז אנחנו רוצים לצאת להכיר את העיר!
ההרכבים המקומיים Screens 4 Eyes ו-The Aprons הולכים לחמם אתכם. האם יצא לכם לבדוק את המוזיקה שלהם?
לורנה: כן! שניהם נשמעים מעולה!
אלברטו: אנחנו מצפים לראות אותם בהופעה. זה הולך להיות ערב מהנה!
סגור לתגובות על Lorelle Meets The Obsolete בראיון: כשסיינפלד פגש את אזור הדמדומים / כללי / עידו שחם
בקרוב יעלה סיכום המאזין לאינדי של שנת ה'תשע"ו יחד עם הכותבים האחרים בבלוג. בגלל שהיתה לי ברשימה יותר מוזיקה ממה שהסיכום יכל להכיל, החלטתי לעשות תוכנית מיוחדת ולהקדיש אותה לאנדרדוגים, להרכבים שנמצאים עמוק בשוליים והוציאו השנה מוזיקה מרהיבה. את רובם לא תראו ברשימות אחרות פשוט כי לא היה סביבם הייפ, ועל חלקם אולי כן שמעתם אך לדעתי לא מספיק. בהרבה מקרים מדובר בהרכבים חדשים שהוציאו אי פי או אלבום בכורה וקיבלו חשיפה ראשונית פה במדור אינטרו במאזין. להאזנה לסיכום אפשר ללחוץ על פליי, או להמשיך הלאה לשמיעה סלקטיבית.
סילבי ז׳אן - סילבי ז׳אן
טריו תל אביבי עם אי פי אלבום בכורה שקשה מאוד להגדרה. תקשיבו למשל ל-"קשה לרקוד לבד" - מה זה, אינדי דיסקו פופ חלומי? להכרות נוספת, ראו אינטרו.
רגל סברס - סמל סטטוס
הרוק העברי מאוד התחזק השנה. קיבלנו לא רק את חיה מילר, אלא גם את הרכב האינדי-רוק הנתניתי רגל סברס שלקח את הפיקסיז ושם אותם בפיתה. איתי שומרי כתב ביקורת חדה על אלבום הבכורה שלהם "סמל סטטוס", והם היו פה באינטרו.
The Meatballs - Cut to the Chase
הרכב גאראג'-רוקנרול ממש מלוכלך וכיפי שהוציא אלבום בכורה (בקרוב ויניל), מוזיקה שיכולה להיות בקלות בפסקול הבא של טרנטינו. גם איתם עשינו אינטרו.
Vini Vicious - Sun King
ויני וישס הוציאו רק שיר אחד השנה, אבל כל כך אהבתי אותו שהחלטתי לכלול אותו בסיכום השנה בכל מקרה. הם מושפעים לטענתם מלהקות כמו Queens of the Stone Age ו-Interpol (ראו אינטרו) ואפשר לשמוע את זה.
Saint God - Montefiore
צמד המטאל-גאראג'-שוגייז הישראלי סיינט גוד הוציא אלבום בכורה שמופק ממש היטב עם שירים ברוסית וסאונד מאוד מגוון. אני מופתע שזה לא קיבל תשומת לב - עוד מידע באינטרו.
Knees Please - Why do birds fla'
טריו גראנג'-מטאל ממש אפל, כבד, ואיטי שהוציא אי פי שהוקלט בטייק אחד. שווה לבדוק גם את אלבום הבכורה שלהם שיצא בשנה שעברה ואת האינטרו החושפני.
ללטאות הענק (בתמונה הראשית) היתה שנה נפלאה: הם חיממו את אליס קופר והוציאו אלבום שמתעסק בחיזרים, תוכניות ריאליטי, ותיאוריות קונספירציה. למעשה רוב השירים כבר יצאו באלבום קודם ולואו-פיי יותר, אבל הם שידרגו את ההפקה והוסיפו מלא גיטרות עם ריפים ענקיים - ספייס רוק ישראלי לפרצווף! כתבתי על האלבום עוד כמה דברים בבכורה פה במאזין.
The Name's John - A Place to Call Home
אלבום בכורה להרכב פוסט-רוק צעיר ממגידו (אינטרו). בכלל סצנת הפוסט-רוק הישראלית מבעבעת (גילוי נאות: גם אני בלהקת פוסט-רוק), ובשנה הקרוב נשמע לדעתי עוד ריליסים בז'אנר.
יאיר יונה - חרב
המוזיקאי האקלקטי יאיר יונה הלחין פסקול אינסטרומנטלי למלחמת יום כיפור. זו יצירה מאוד מגוונת שיש בה משהו קצת פוסט-רוקי עם קטעים אינטסטרומנטליים וסימפולי קשר מהמלחמה. יאיר יונה התארח פה וכתב על הסיפורים מאחורי הקטעים של "חרב".
Taas - Diva Replica
הרכב אלקטרוני חדש מירושלים שמאוד מושפע מסצנת האסיד האוס של דטרויט ושיקגו (ראו אינטרו) עם אי פי בכורה טכנואידי.
The Daily Planet - Songs
פרויקט של ג'ינג'י צעיר ושאפתן בשם תום לוי-שטיגלר שמנגן על גיטרת באריטון (ראו אינטרו). הוא הוציא אי פי בכורה תחת השם The Daily Planet עם מוזיקה גרנדיוזית שמזכירה לי את Muse וקצת את Ed Harcourt.
טל פוגל - אל החצר הגדולה
אלבום שני לטל פוגל, סינגרית/סונגרייטרית מקסימה מבאר שבע. זה אלבום עם סאונד יותר גדול וישראלי לעומת הראשון, מלא רגש וסיפור שחבוי תחתיו. היה לי את העונג לשבת איתה לקפה ולראיין אותה לעכבר העיר.
נשמע שדם ניינטיזי זורם בעורקים של להקת Redlines. הרוק שלהם אלטרנטיבי וגרובי כמו הרוק של Red Hot Chili Peppers ו-Jane's Addiction, רק שרדליינס הזריקו לתוכו גם השפעות חוץ אמריקאיות, למשל בקטע הכפיים "Gruziny Groove". הזמנתי אותם להכרות אם כי הם בחרו להשאר מסתוריים.
1. מי חברי הלהקה?
נועם יהוד על הגיטרה ושירה, דור יעקובסון על הבס והשירה הנוספת, וגיא רומן על התופים ולא על השירה.
2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?
נועם ודור מראשון לציון ומכירים בערך מגיל אפס, גיא מגבעתיים. נפגשנו דרך עבודת טלמרקטינג מהגהינום שביום אחד מפיל לסתות גילינו שאנחנו מנגנים ולא סתם עובדים ביחד בגהינום.
3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?
אבן וגלגול.
4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?
זה קשה מדי כדי לנסח במילים אנושיות.
5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?
לנגן כמה שיותר.
6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?
שמים לחם על השולחן.
7. ממה אתם מושפעים?
מהכל. בכללי אנחנו להקה של מושפעים.
8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?
נועם: האלבום הלבן של הביטלס. דור: "Stadium Arcadiom" של רד הוט. גיא: יותר מדי אפשרויות. כנראה תלוי בחללית.
9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?
כלום. אנחנו יפי נפש.
10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?
נועם ודור: רד הוט, אין שאלה. גיא: טיים אימפלה כי אז יהיה אפשר לבחור בלהקה אחרת לאלבום למאדים.
11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?
תודה רבה עידו.
הופעות קרובות: 30.9 - השקת אלבום באוזן בר, תל אביב
סגור לתגובות על אינטרו 37: Redlines - גרוב גרוזיני / כללי / עידו שחם
השם המפואר Klaus Johann Grobe לא שייך לאיזה מלחין אוסטרי לא מוכר מתקופת הבארוק, אלא לצמד שוויצרים. זה היה אמור להיות פרויקט חד פעמי של החברים Sevi Landolt (משמאל - קלידים וקולות) ו-Daniel Bachmann (מימין - תופים וקולות) ב-2011. הם רצו להקליט אי פי ביחד ולעשות כמה הופעות, אבל כל העותקים של האי פי נמכרו, ואפשר להבין למה. לנדלוט ובאכמן משלבים בין סינתיסייזרים אנלוגיים ברוח הקראוטרוק לבין שירי ריקודים Fאנקיים עם באס מתגלגל והמון גרוב, והם אפילו שרים בגרמנית שובבה שמדגדגת את האוזן. אלבום הבכורה שלהם "Im Sinner Der Zeit" ("במובן של הזמן") יצא לפני שנתיים והופץ עלי ידי הלייבל האמריקאי Trouble In Mind, והשנה יצא אלבומם השני "Spagat Der Liebe" ("שפגט האהבה"), אלבום כיפי עם צליל וינטאג'י ואחת מהיציאות האהובות עלי השנה. רגע לפני שהם נהיים לכוכבי על, תפסתי את לנדלוט לראיון במייל בדיוק כשהם חזרו מטור בארה"ב וביררתי איתו מי זה קלאוס יוהאן גרובה, איך הם הצליחו להקליט אלבום קיצי בשווייץ האפרורית, ואיך זה שלא שמענו על עוד להקות משווייץ.
אז, איפה אתה כרגע ומה עשית בדיוק לפני הראיון?
אני יושב בבית בבזל, מנסה להרגע ולהתקרר אחרי ליל קיץ חם וחסר שינה. אה, ואוכל פיסטוקים.
אני חייב לשאול, מי זה קלאוס יוהאן גרובה ואיך בחרתם את השם הזה ללהקה שלכם?
זה סך הכל שם ללהקה שלנו (או בזמנו הפרויקט). נראה לי שהיינו קצת משועממים עם כל שמות להקות ה-"the" או דברים אובר-אינטלקטואליים כמו "I went out to kill my sister but started to dance instead". זה הרגיש כמו השם הנכון כשהמצאנו אותו וזה עדיין מרגיש נכון. אבל אם חשבת שקלאוס יוהאן גרובה הוא בן אדם או אלטר אגו, אז לא, זה לא.
קראתי שהתוכנית המקורית שלכם היתה להקליט רק אי פי אחד בתור קלאוס יוהאן גרובה. מה דחף אתכם להמשיך הלאה?
היה לנו פשוט מאוד כיף וקיבלנו תגובות מעולות מהקהל. אני חושב ששנינו הופתענו קצת מאיך שזה הלך, אבל הרגשנו שיש לנו עוד דברים שיכלנו לנסות עם הלהקה הזו, אז המשכנו וזה גדל. לא היו לנו שום תוכניות מראש.
אני אוהב את האלבום האחרון שלכם "Spagat Der Liebe", הוא נשמע כמו אלבום מאוד שימשי ולמעשה הוא ממש מתאים למזג האוויר בתל אביב. איך הצלחתם להכנס למצב רוח המתאים כדי לכתוב ולהקליט אותו?
זה פשוט קרה לנו באופן טבעי. היה לנו קצת קשה בזמן כתיבת "Im Sinne der Zeit" עם כל מיני דברים אישיים שדיכאו אותנו. זה היה מאוד שונה עם "Spagat der Liebe". אף קטע לא היה מוכן מראש, אלא רק סקיצות מאוד ראשוניות. אז נפגשנו שבוע לפני שנכנסנו לאולפן והתחלנו להתארגן ולכתוב שירים. בסופו של דבר פשוט הלכנו לאולפן ודי יצרנו שם את כל האלבום. ואתה צודק, הבנו בזמנו שאנחנו מאוד שמחים עם החיים שלנו. עם זאת, חשבנו לעשות אלבום פופ עוד לפני שהתחלנו את ההקלטות, אבל לא ידענו עד לשבועיים אחרי שסיימנו את ההקלטות שזה יצא די שמח וקיצי.
ההפקה שלכם נשמעת מאוד פריכה ווינטג'ית, היא מזכירה לי את סוג ההפקה שאפשר לשמוע בתקליטים של סרג' גינסבורג ו-Air. איך יצרתם את הצליל הזה?
זה מאוד קשור לכלי הנגינה שאנחנו משתמשים בהם. הכל אנלוגי לגמרי מהאורגנים, דרך הסינתיסייזרים, הבאס והתופים, ועד לאפקטים כמו ריוורב ודיליי. זה פשוט הציוד שתמיד השתמשנו בו מאז שהתחלנו לעשות מוזיקה. אז אנחנו מרגישים מאוד בנוח עם כל כלי הנגינה הישנים והחצי עובדים האלה. אין כמעט עריכה באלבומים שלנו אז אפשר לשמוע חוסר שלמויות פה ושם אבל זה לא דבר רע. הקלטנו את שני האלבומים באולפן בשם Dala Studios ב-Winterthur. דוויד, המהנדס, תמיד יודע מה אנחנו רוצים והפך את האולפן לאנלוגי לגמרי. אנחנו תמיד מדברים איתו על הכל, איזה סאונד אנחנו רוצים וכו' והוא פשוט מוסיף את החלק שלו.
קלאוס יוהאן גרובה: "נמשיך עם מה שמרגיש לנו נוח"
מה אתה יכול לספר לנו על העטיפה הגרובית של "Spagat der Liebe"?
היא עוצבה על ידי יחד עם אשתי Manu. יש לנו אולפן לעיצוב גראפי בבזל בשם "Go! Grafik". די עשינו את מה שחשבנו שמשקף את המוזיקה ואז שינינו את זה כך שזה יהיה קצת מוגזם מבחינה ויזואלית (כלומר כמו המוזיקה שלנו). כן, ואז תמיד צריך את הדברים הקטנים האלה שאנשים מבינים או לא או אוהבים או שונאים ושפתוח לפרשנות. אז יש שם רגליים. דני אהב ואישר את זה.
הזכרתם בראיון שאתם חובבי מוזיקה גדולים וראיתי בעמוד הפייסבוק שלכם תמונה שלכם בחנות תקליטים. למה אתם מקשיבים בימינו? איזה תקליטים הוספתם לאוסף שלכם?
שנינו אוהבים מוזיקה ישנה משנות השישים ועד לשנות התשעים המוקדמות. מצד שני אנחנו שומעים גם הרבה דברים חדשים. אנחנו קונים המון תקליטים כל הזמן אז קשה להגיד מה היתה הקנייה האחרונה. בדיוק קניתי קצת תקליטים צרפתיים מ-MP2000 ו-Chappel Library בשבוע שעבר ובימים החמים האלה גיליתי מחדש כמה תקליטי Walter Wanderley מוקדמים. זמנים טובים! יש לנו גם אובססיה עם Todd Rundgren כרגע.
הייתם בדיוק בסיבוב הופעות בארה"ב. איך קיבלו שם את המוזיקה שלכם, ואיך התרשמת מאמריקה?
ארה"ב היתה מאוד נחמדה אלינו. ההופעות הלכו הרבה יותר טוב ממה שחשבנו, הרבה אהבה וריקודים בכל מקום. הופתענו לפגוש המון אנשים פתוחים, ידידותיים, עם ראש טוב. זה הרגיש קצת כמו בית. הקהל מדבר איתך בין לבין שירים ואחרי ההופעה, וזה משהו שאנחנו לא רגילים אליו באירופה. היה לנו ממש כיף.
אין הרבה להקות משווייץ שמקבלות הכרה בינלאומית - אני יכול לחשוב רק על Yello ו-Young Gods. מדוע לדעתך זה המצב? האם יש להקות אחרות משווייץ שכדאי לנו לשמוע?
קשה לי לומר למה. אף פעם לא היינו חלק מסצנה אז אנחנו לא יודעים כל כך מה קורה. הניחוש שלי הוא שהרבה להקות מנסות יותר מדי או מנגנות גדול מדי ישר מההתחלה במקום לתת לדברים להתרחש בטבעיות. המוזיקה תמיד צריכה לבוא קודם וכל התדמית והצורך להיות מגניבים וכו' יכולים לחכות. אני חושב שהרבה להקות בשווייץ מנסות להישמע ולהתנהג כמו מקורות ההשפעה הבינלאומיות שלהן מאשר למצוא סגנון כנה משלהן. עוד סיבה יכולה להיות כסף, כי יקר לחיות בשווייץ אז קשה לעשות הרבה הופעות במדינות אחרות כי התשלום מאוד נמוך יחסית למדינה שלנו. אם אתה בלהקה קטנה או כמעט גדולה לא תוכל באמת להרוויח כסף. אבל בכל מקרה, יש לנו מלא להקות טובות כרגע, Blind Butcher לדוגמה או Fai Baba. הן להקות עם צליל ייחודי והרבה כישרון שעובדות מאוד קשה.
איך אתה מרגיש לגבי כל תשומת הלב שאתם מקבלים בימינו? האם ציפיתם שזה יקרה?
לא בהחלט לא ציפינו לכך. זה מרגיש טוב כמובן, אבל בכנות אנחנו לא חושבים על זה הרבה כרגע. הופתענו שמישהו רצה לשמוע את האי פי הראשון שלנו. ואז הופתענו שלייבל אמריקאי רצה להוציא את אלבום הבכורה שלנו ושהאלבום קיבל הכרה כל כך טובה בכל מקום. ועכשיו הופתענו ש-"Spagat der Liebe" שוב התקבל יפה. אז אני מניח שפשוט נמשיך עם מה שמרגיש לנו נוח.
סגור לתגובות על Klaus Johann Grobe בראיון: קיץ שוויצרי / כללי / עידו שחם
