ג'אז זה לא רק סקסופון של ימי שישי בלילה ב-88FM. הסגנון בלע כבר מזמן צלילים עדכניים ממוזיקה אלקטרונית, היפ הופ, ורוק ויצר מוזיקה שמשלבת בין תחכום לפשטות, בין החדש לישן, המלודי והקצבי. אפשר לשמוע את זה אצל Bad Plus או BADBADNOTGOOD וגם בהרכבים מקומיים כמו TATRAN, ועכשיו גם אצל הטריו ההדוק KADAWA שעומד להשיק אלבום בכורה צבעוני. תכירו.
טל: כולנו ממקומות שונים בארץ: אני מאזור מודיעין, בן מרעננה/רמת השרון, אלמוג גר בשדה יצחק, ונפגשנו בתכנית האקדמאית של שטריקר בקונסרבטוריון הישראלי, תל אביב, בשיתוף הניו סקול בניו יורק. כולנו עברנו ביחד שלב חשוב בהתפחות האמנותית שלנו ומאוד השפענו אחד על השני מוזיקלית. אפשר להגיד שגדלנו ביחד. אני ואלמוג באנו די משום מקום, לא היינו חלק מאיזושהי סצנה, לא הכרנו הרבה נגנים לפני התכנית ובהתחלה טיפה התבודדנו. לשנינו היה טעם מוזיקלי והשפעות קצת שונות משאר התלמידים. רצינו להלחין ולנגן בדרך שלנו וליצור להקה שבה נוכל לנסות דברים חדשים ומאתגרים, ככה שבאופן טבעי התחברנו די מהר והתחלנו לפתח את המוזיקה שאנחנו עושים עכשיו. בגלל שלא הכרתי נגנים, לא ידעתי מי הולך ללוות אותי באודישן לשטריקר עד שחבר סיפר לי על מתופף מדהים: בן סילשי. הוא הסכים ללוות אותי, נפגשנו וניגנו פעם ראשונה באודישן וכבר היה חיבור ממש טוב. כשהוא הצטרף להרכב הוא שידרג את הכל בשנייה ונתן המון רעיונות חדשים ומיוחדים. מאז למדנו ביחד, עברנו את הצבא ביחד, ושלושתנו אפילו גרים עכשיו ביחד בדירה בברוקלין, ניו יורק. די משוגע כשחושבים על זה!
3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?
טל: כנראה שהמוזיקה שלנו היא איפשהו בין ג'אז לרוק. נורא קשה להגדיר סגנון בתקופה שאנחנו חיים בה כשהכל מתערבב, ולרוב זה לא לגמרי משקף את המוזיקה. הייתי אומר ג'אז בגלל השפה המלודית וההרמונית, האופי של האלתור, המבנים של השירים, והתקשורת הפתוחה והגמישה של ההרכב. רוק בגלל המקצבים, הסאונדים, והאינטנסיביות. מה שמדריך אותנו תמיד זה מה שאנחנו שומעים בראש ולהעביר את הסיפור והמסר של כל קומפוזיציה בצורה הטובה ביותר.
אלמוג: אנחנו שואבים השראה למוזיקה שלנו מכל מקום בו אנחנו מוצאים עניין: אם זה ג׳אז, מוזיקה קלאסית/מודרנית, רוק, מוזיקה אלקטרונית או כל דבר אחר שאנחנו שומעים, חווים, רואים או קוראים. היינו קוראים לזה "Contemporary Jazz" מכיוון שהערכים שלנו כלהקה מושפעים מהפרשנות שלנו לאלמנטים שכבר קיימים בג'אז: חופש במבניות ומחוצה לה, היכולת לעבד ולתזמר את השיר מחדש על הבמה והמעורבות שלנו בכל האספקטים והשלבים של היצירה: מכתיבה, לעיבוד ועד לביצוע. זה מה שג׳אז בשבילנו.
4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?
אלמוג: KADAWA הוא משחק שנהגנו לשחק כשהיינו בחטיבת ביניים וזה בעצם טוויסט על תופסת אך אלים הרבה יותר. חשבנו שזה מתאים לנו גם מבחינה מוזיקלית וגם מבחינת הדינמיקה בהרכב: שלושתנו יכולים להיות די עוקצניים וביקורתיים כשזה נוגע ללהקה וגם עושים קצת טיזינג מדי פעם כדי לאתגר אחד את השני, בקטע טוב. השם גם מרמז על הזהות הישראלית שלנו בדרך מאוד לא ברורה כי ספורים האנשים שיודעים על המשחק הזה ברחבי העולם ואפילו בארץ. בנוסף זה פשוט נראה ונשמע טוב. קליט, לא?
5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?
אלמוג: בטווח הקרוב, להמשיך לפתח את האפשרויות שיש לנו כטריו בצורות שונות של תזמור ובעצמאיות ובחופש של כל אחד והרעיונות שלו בתוך המיקס של ההרכב. נרצה לשלב דברים שמעניינים אותנו שפחות התנסינו בהם, כמו רבעי טונים ומוזיקה אלקטרונית. בטווח הרחוק, הייתי רוצה לייצר לאנשים אלטרנטיבה מוזיקלית שתספק תוכן מוקפד ומקורי ולחשוף אותם לערכים המוזיקליים שחשובים לנו. בעידן שבו השאיפה לויראליות לעיתים רומסת את התוכן עצמו, מלא מוזיקאים מדהימים שמייצרים מוזיקה מקורית (חלקם חברים שלנו) יכולים פשוט להיבלע בתוך עומס המידע הזה.
בן: לעשות טורים ברחבי העולם ולהמשיך לדחוף את המוזיקה קדימה. אנחנו מקווים ליצור איזושהי סצנה או מעגל מוזיקלי של אנשים שאנחנו אוהבים ופשוט לנגן מלא מוזיקה ביחד.
טל: בהרבה מהקטעים שלנו אנחנו שואפים להעביר סיפור אישי או אווירה מסוימת והנגינה וההחלטות המוזיקליות שלנו מושפעות מזה בהתאם. בנוסף, חשוב לנו להראות את האלמנט הלהקתי, את היצירה ביחד ואת התקשורת הספונטנית בינינו. המון עקרונות מוזיקליים מתרגמים ישירות להתנהגות אנושית: הקשבה, לתת מקום לאחר, להיות ספונטני ופתוח, לקחת סיכונים, להתחייב לרעיונות שלך וללכת איתם עד הסוף. אנחנו מקווים שאנשים יקבלו את כל זה מלהקשיב למוזיקה שלנו.
6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?
טל: אני ממש אוהב סרטים (במיוחד של קוונטין טרנטינו וכריסטופר נולאן) ולאחרונה גם נכנסתי יותר לבישול. אני מנסה דברים, זה כיף ולרוב גם די טעים (אולי אלמוג יעיד אחרת). בעיקר אוהב לצאת עם חברים ולפגוש אנשים חדשים, להסתובב בעולם ולהכיר תרבויות שונות.
בן: כרגע בעיקר עובד. אם יהיה לי זמן אולי אחזור להתאמן בקונג פו.
אלמוג: מקשיב למוזיקה! קורא, מטייל, יוצא ומכיר אנשים, שותה, הולך למוזיאונים ומביס את טל בכדורגל שולחן, אפילו אחרי השתייה.
7. ממה אתם מושפעים?
בן: מאוד מושפע מנגינת תופים מודרנית. יש מין שפה שהתפתחה בשנים האחרונות ושאבתי המון משם, ספציפית ממתופפים כמו מארקוס גילמור ובריאן בלייד. לאחרונה נכנסתי יותר למוזיקה יותר חופשית ומאוד מושפע מהסגנון. חוץ מזה אני בא מרקע דיי ג'אזיסטי אז הייתי אומר שזו השפעה די גדולה גם כן.
טל: מוזיקלית אנחנו מושפעים מהמון דברים שכל הזמן משתנים אבל תכלס למדנו הכי הרבה על עצמנו אחד מהשני ומשאר המוזיקאים והחברים שסביבנו. יש לנו דיבור מאוד פתוח על הכל, עם הרבה פרגון ותמיכה וגם הרבה ביקורת והכוונה. נראה לי שזה מקום טוב להיות בו.
אלמוג: אני אישית נורא לומד מהדברים שאני ממש שונא לשמוע. זה תמיד עוזר לי לחדד אלמנטים במוזיקה שלי ולהטיל ספק בהחלטות מסוימות שאני עושה. אני חושב שמבחינת התפיסה של ההרכב אנחנו מושפעים מאמנים כמו: Ornette Coleman, Charles Mingus, The Bad Plus, Bill Evans, Ben Monder, Eivind Opsvik Overseas.
8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?
אלמוג: Yes - Close to the Edge.
טל: אביתר בנאי - אביתר בנאי או John Coltrane - A Love Supreme.
בן: Jason Moran - Ten.
9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?
בן: אני לא בטוח באיזה אלבום אבל ישנו קטע שבו קני ג'י מבצע את "What a Wonderful World" על גבי הביצוע המקורי של לואי ארמסטרונג. הקטע, כמו האלבום, לא צריך להתקיים.
אלמוג: יש פסנתרן הונגרי שנקרא Havasi. מצד אחד, הייתי מוחק את כל מה שהוא עשה מדפי ההיסטוריה אבל הייתי משאיר אותו בדפים אחרים כי אני ממש נהנה לשמוע אותו (בקטע קומי כמובן).
10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?
טל: יש יותר מדי אופציות אבל עלתה לי פתאום המחשבה לחמם את הקומיקאי לואיס סי קיי. שילוב קצת הזוי אבל נראה לי יהיה מדהים ומצחיק בטירוף! הבנאדם הזה גאון בעיניי והוא אולי אחד האמנים היצירתיים, החשובים והביקורתיים ביותר של הדור הזה. יש הרבה הומור במוזיקה שלנו אז אולי הוא יהנה.
אלמוג: הייתי שמח לחמם את Bill Frisell או Jakob Bro כי אני אוהב את הקונטרסט שיכול להיווצר אם נחמם אותם, ובכללי אני מאוד אוהב את המוזיקה של שניהם. הם מנגנים כל כך מינימליסטי, שקט ובטעם ואנחנו אממ...
בן: The Bad Plus. הם מאוד קרובים אלינו מבחינת האסתטיקה והפורמט. יצא לנו להיפגש איתם בתחילת דרכנו וחלק ממילותיהם ועצותיהם עדיין מהדהדות בראשי.
11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?
טל: אני חושב שאם אמנים ואנשים בכלל יתעסקו קצת פחות בהשוואות ובמה שאחרים עושים מסביבם, יהיה להם הרבה יותר קל להיכנס לעומק של מה שהם באמת מאמינים בו וליצור משהו ייחודי. זה מאבק שיהיה לנו כנראה כל החיים. ובמיוחד בעולם ההזוי שאנחנו חיים בו היום, יהיה טוב אם כולנו נוכל נקבל הבדלים ושוני בפתיחות ובהבנה, בכל התחומים.
בן: הלהקה הזו היא אחת החוויות היותר מעניינות שהיו לי. בית ספר שממציא לעצמו כיתות. המוזיקה מתקדמת והחברות משתפרת ולפעמים אתה תופס את עצמך ושואל: "איך קרה שאני בכלל מנגן עם האנשים האלה?". משהו שאנחנו מאוד מעריכים זה שחברי הלהקה האחרים מדרבנים אותך להיות הכי טוב שאתה יכול ואפילו יותר מזה. העבודה לא נגמרת.
הצמד האלקטרוני Red Axes הקימו לייבל משלהם בשם Garzen Records, וכאילו שזה לא מהלך מספיק מגניב הם מרימים פסטיבל אינדי שלם שיתקיים בחאן נחל הערבה ב-18-19.11 עם הרכבים כמו המסך הלבן, הילה רוח, המפשעות, ועוד ועוד ועוד. לכבוד המאורע, החלטנו לקיים ראיון עם חלק ממשתתפיו בשרשרת.
המאזין בשאלה ל-Red Axes: עם איזה אמן, חי או לא מפה או מחו"ל, הייתם מתים לשתף פעולה, ולמה?
Red Axes: ג'נסיס פי אורידג', הסיבה לכך היא הגישה האותנטית והלא מתפשרת, החופש היצרתי והיכולת לחדש לשנות ולהשפיע.
רד אקסס בשאלה למסך הלבן: מתי הקאתם בפעם האחרונה ולמה?
המסך הלבן: זה קרה באינדינגב האחרון. הבוקר שאחרי ההופעה היה קשה מאוד - שינת עכברושים קצרה ופסיכדלית בתוך האוהל שלאט לאט הלך ונהפך לתנור לוהט, האנגאובר של החיים. החלום ושברו. כל היום הסתובבנו אבודים במדבר, חיפשנו מזון. בזכות התלושים ששמרנו בצד הגרב, יכולנו להרשות לעצמנו לאכול לארוחת הצהריים המבורגר גדול ואמיתי. לקראת הערב התחלנו לשתות כמו חולים והכרנו חבר חדש בשם אדורל, שנתן לנו מרץ לא נורמלי והעלה את הרף בקטע אחר. טסנו לירח ופגשנו שם את אוטארטיק שכבר שיבש אותנו לגמרי. אספנו כמה נפשות טועות לצורך הילולה ברחבת האוהלים. חלצנו את בקבוק היין האחרון שנשאר. שתינו אותו. פתאום נהיה קר. ההמבורגר התחיל לדבר מגרוננו. אדון אדורל נעלם. התחלנו להקיא. ומאז זה לא הפסיק.
(לצערינו גרזן היכתה בשרשרת בנקודה זו ושברה אותה, אז התחלנו מחדש)
Deaf Chonky בשאלה להילה רוח: שלום הילה רוח: באיזו הופעה הכי הרבה סבלת בעולם ולמה?
הילה רוח: ההופעה הכי נוראית שהיתה לי זה ההופעה השניה שלי. בתום לב המתופף קבע לנו להופיע בבומבמלה בבמה ממש גדולה. מן הסתם לא הייתי בבומבמלה בחיים שלי. מגיעים למתחם אמנים, וויבים של נרגילות ולונגים - כבר רוצה לברוח. עולים. מסביב במות עם טראנסים שהמגבר לא יכול לנצח ומולי שטח עצום וריק שבאמצע ישבו שני חברים שבאו איתנו בהתרגשות לראות הופעה. באיזשהו שלב חבורת ילדים התקרבו לבמה אחד מהם עשה מונינג - תחת צעיר ושעיר שלא אשכח כל חיי. עצרתי, עישנתי סיגריה. ירדנו. החלטתי לעזוב את עסקי המוסיקה כמובן. ואז שכחתי מזה. אבל התמונה של התחת שלו בליבי לנצח.
הילה רוח בשאלה ל-Häxxan: איך נראה ריב של חברי להקת חסן? אופציה ב': מה חושבים חסן על חומוס
Häxxan: קשה לתאר את הריבים שלנו בקצרה. מדובר במערכת יחסים פסיכולוגית מורכבת ביותר. אבל כשזה קורה זה כמו התנגשות של כוכבים בחלל. זה כמו קריסה של מגדל. זה כמו לטפס במדרון חלק, להגיע לפסגה ולצעוק לשמיים: "ח-ס-ן!". ואז משלימים ומנגנים-את-זה. ב': הקשר בין חסן לחומוס קיים. אבל הוא מקרי בהחלט.
סגור לתגובות על Red Axes, המסך הלבן, Deaf Chonky, הילה רוח, ו-Häxxan בראיון שרשרת לכבוד גרזן פסטיבל / כללי / עידו שחם
