פוסטים מאת עידו שחם

  • אינטרו 42 + בכורה: קרוקודיל פופולאר - בום חזק

    (צילום: גוני ריסקין)

    בדצמבר יום שני/אחרון/אוקטובר אולי נעלמו ולא נראה אותם יותר, אך קרוקודיל פופולאר מתפוצצים באוזניים. "היה בום חזק / אחר כך הלכנו הביתה" הם שרים בסינגל החדש "בום חזק" מעל תיפוף שבור וגיטרות רחבות, ומצליחים (כנראה) לדבר על המצב מבלי להיות נדושים. הם עדיין לא פופולארים, אבל עם אינדי-רוק עברי כל כך חזק ובטוח כל זה עוד עלול להשתנות. קבלו בכורה + הכרות.

    1. מי חברי הלהקה?

    מיכאל לירן - גיטרות שירה, טל שטיינברג - גיטרות שירה, עודד שחר - תופים, יואב חיון - בס.

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    עודד ומיכאל נפגשו דרך חבר משותף והתחילו לנגן במחסן ציוד של סוסים במושב בצפון. את טל פגשנו בתחרות להקות של הז'אן ז'אק ואהבנו את איך שהוא ניגן. שתי הלהקות עפו בסיבוב הראשון בגלל שאין לנו חברים. גם את יואב פגשנו בהופעה משותפת בצימר. היום כולם גרים בת"א, ובירושלים.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    להיטי b-side של להקות אלמוניות מהניינטיז.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    ממש בהתחלה מיכאל הביא איתו שיר שקראו לו קרוקודיל פופולאר. השיר נגנז אבל השם נדבק.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    טל: שלושה אלבומי מופת לפחות.

    מיכאל: חמישה.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    טל: מזדקנים.

    מיכאל: לעודד ולי יש סטודיו לוידיאו ואנימציה, יואב סאונדמן באוזן בר, וטל מלחין פס קול וטבח בבית העמודים.

    7. ממה אתם מושפעים?

    טל: ההשפעות משתנות מתקופה לתקופה, לאחרונה Metronomy.

    עודד: ממזג האוויר, ולאחרונה למשל Metz.

    מיכאל: לאחרונה Slint, Us Maple, The Garden, Girl Band ורגל סברס.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    טל: אלבום תמונות משפחתי.

    עודד: את Man or astroman - Experiment Zero

    מיכאל: אני אוהב הפתעות מוזיקליות אז אני אבקש ממישהו שישים לי בתיק אלבום שאני לא מכיר.

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    מיכאל: לא יפה למחוק אלבומים.

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    טל: Queens of the Stone Age, ג'וש הומי גיבור. כנ"ל לגבי איגי פופ.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    היה לנו מאוד כיף להשתתף. מומלץ.

  • המאזין ברדיו 167: כל מיני דברים טובים מ-2016

    בקרוב אסכם את 20 האלבומים הגדולים שלי ל-2016, ובינתיים החלטתי להשמיע כל מיני דברים טובים מהשנה האחרונה: מהותיקים כמו Stone Roses (בתמונה), דרך פוסט-פאנק מדנמרק וקנדה, ועד לסיגריות אחרי סקס.

    1. The Stone Roses - All For One
    2. Primal Scream - 100% Or Nothing
    3. Metallica - Hardwired
    4. Slaves - Consume Or Be Consumed
    5. PAWS - No Grace
    6. Yung - Pills
    7. Eagulls - My Life in Rewind
    8. The Blessed Isles - Caroline
    9. Suuns - Translate
    10. The Goon Sax - Boyfriend
    11. British Theatre - Gold Bruise
    12. Mystery Jets - Telomere
    13. Cigarettes After Sex - Affection
    14. Cass Mccombs - Opposite House

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00

  • בכורה: Vini Vicious - Potion

    הסינגל "Sun King" של הרכב האינדי רוק המקומי Vini Vicious תפס אותי מהשמיעה הראשונה עם ריפים קליטים וקולות עוקצניים ומטח תופים דינאמי. הם תיארו את המוזיקה שלהם פה במדור אינטרו כ-"Queens of the Interpol Age", והקו האיכותי הזה ממשיך גם בסינגל החדש "Potion". השיר מתחיל בתיפוף במקצב פוסט-פאנק בהיסטריה. הגיטרות נכנסות עם ריפים גבוהים כהקדמה לקולות שמסבירים את תחושת הדחיפות: "I tried to postpone but I can't wait / Time has never seemed to be so late". בעוד ש-"Sun King" הביא יותר אור, "Potion" מוזג שיקוי יותר אפל לגרון. מתח מאוד גדול נבנה לכל אורכו, במיוחד בזכות ריפים עקומים בהשפעת גיבור העל Josh Homme, אך למרות הכבדות הוא עדיין נשמע מאוד מלודי וקצבי, כמו קטע שיכול לבוא בטוב במסיבת אינדי. המתח נבנה ונבנה עד שבסוף הכל מתפוצץ, באקסטזה גדולה של זעקות וניסורי גיטרה.

    אי פי הבכורה "Ä" יצא בתחילת 2017

  • בכורה + הגרלת כרטיסים: המסך הלבן - "הציפור הלבנה"

    (צילום: גאיה סעדון)

    מה זה המסך הלבן? צמד בני דודים שעושים רוקנרול? הצליל החדש של תל אביב? תופעת קאלט מהשוליים? הייפ מוגזם? דאדאיזם? כנראה שכל אלה ולא כלום. המסך הלבן הוא הדבר שתוכלו להקרין עליו את כל המחשבות והרצונות שלכם, מה שהם לא יהיו, והמסך יספוג וישקף אותם, פריים אחרי פריים, בחזרה אליכם. מה שבטוח זה שאי אפשר להתעלם מהנוכחות שלו, מעשרות ההופעות החייתיות של גבריאל וגילברט ברויד ושות' ומהקהל שצורח "יחי המסך הלבן" ומהסרט הניהיליסטי "עוד אהבה נמסה" - ועוד רגע גם מאלבום הבכורה. מי יודע מה יהיה בהשקה ב-17.12 בבארבי. זה בדיוק למה כדאי להיות שם בזמן אמת כשזה אשכרה קורה, כי אחרי זה כל מה שישאר זה סיפורים מיד שניה וצילומים חובבניים ביוטיוב.

    כדי להתכונן לאירוע, המסך הלבן מציגים לנו פה בבכורה את "הציפור הלבנה", שיתוף פעולה בינם לבין הצמד האלקטרוני Red Axes, וגם שני זוגות כרטיסים להשקה בבארבי. רוצים לזכות? תביטו למסך, תכנסו לעמוד המאזין בפייסבוק, ותגיבו על סטטוס ההגרלה. הזוכים יבחרו אקראית ויקבלו הודעה בפייסבוק ב-12.12 ב-12:00 בצהריים. יחי המסך הלבן.

  • Ryley Walker בראיון: "נוסטלגיה זה דבר כיפי אבל לחיות ולנשום בהווה זו שמחה"

    (צילום: Tom Sheehan)

    ריילי ווקר נמצא בפריחה. הסינגר/סונגרייטר ממחוז אילנוי בארה"ב הוציא ארבעה אלבומים בשלושת השנים האחרונות, כאשר שניים מהם ("Cannots" ו-"Golden Sings That Have Been Sung") יצאו רק השנה. ווקר הופיע כ-200 פעמים בשנה שעברה, עם שלוש הופעות בארץ כולל בפסטיבל אינדינגיב. השנה הוא הופיע כבר 100 פעמים ויחזור אלינו שוב להופעה בבארבי ב-15.12. שלחתי לו מייל עם כמה שאלות לכבוד האירוע וביררתי איך הוא התחיל לנגן גיטרה, איך זה מרגיש כשרוברט פלנט מעריץ אותך, והאם הוא חובב נוסטלגיה.

    אז, איפה אתה נמצא כרגע ומה עשית בדיוק לפני הראיון?

    כרגע אני על ספינה בדרך מדנמרק לגרמניה. יש לי מנה ענקית של צ'יפס מצד ימין. אני מנשנש לסירוגין בזמן שאני מעכל את השאלות שלך ותוהה לגבי תשובותיי העמוקות.

    איך התחלת לנגן גיטרה בזמנו? מה גרם לך להחליט לנגן עם האצבעות לעומת מפרט?

    פשוט גיליתי את הגיטרה כשהייתי נער. זה הרגיש לי טבעי. התחלתי לקחת את זה יותר ברצינות בשנות העשרים שלי. אני חושב שהתחלתי לנגן עם האצבעות כתוצאה של כל האימון האינטנסיבי שעשיתי במשך שנים. אני עדיין מנסה להשתפר מדי יום.

    מתי הבנת שתוכל לקיים קרירה בתור מוזיקאי?

    יש לי קריירה במובן הרחב של המילה. אני סוג של קיים על קצה השוליים של מה שקורה בעולם האינדי רוק. אני לא בדיוק מתחבר לאיזשהו טרנד מוזיקלי והפנים שלי מתכערות. יש הרבה עבודה שמעורבת בזה ואני נהנה מזה. אני לא באמת חושב הרבה על העבר. הכל נע תמיד סביב ההופעה שיש למחרת. אין לי מושג מתי הדברים החלו לזוז, ואני לא מודע אם הם זזים בכלל.

    הזכרת בראיון עבור Uncut שרצית לעשות שלושה אלבומים בשלוש שנים. איך הגשמת את זה? האם היתה לך איזושהי שיטה?

    פשוט היה לי פטיש במשקל תשע פאונד ומסמרתי מסמרים לתוך מסלול הרכבת מדי יום. הרגשתי מאוד ממוקד בשנים האחרונות כדי שזה יקרה. עכשיו, אני קצת עייף. השנה הבאה תהיה כנראה שקטה בכל מה שקשור לריליסים. בהחלט אופיע הרבה אם ההזדמנות תגיע.

    נראה שרוברט פלנט הכריז שהוא מעריץ את המוזיקה שלך. אך זה גרם לך להרגיש כששמעת את זה?

    כבוד גדול. הערצתי את רוברט מאז שהייתי ממש צעיר.

    נשמע שלמוזיקה שלך יש צליל מאוד נוסטלגי שמושפע משנות השישים והשבעים. איך אתה מרגיש לגבי התרבות הנוכחית? האם הייתי רוצה להזיז את השעון אחורה לזמנים ההם?

    אני הכי שמח להיות בהווה. לא הייתי משנה את זה. נוסטלגיה זה דבר כיפי אבל לחיות ולנשום בהווה זו שמחה.

    עכשיו כששנת 2016 מגיעה לסופה, איך אתה מסתכל עליה במבט לאחור? מה היו הפסגות והעמקים האישיים שלך?

    הרבה הישגים וכישלונות. אני ממש מקווה ש-2017 תביא עבודה יציבה ואור חיובי.

    יש עוד משהו שתרצה להוסיף?

    אני מאוד מתרגש לחזור לתל אביב. יש לי שם הרבה חברים טובים וההופעות שם היו ממש בלתי נשכחות. זה ממש תענוג לחזור לשם שוב.