פוסטים מאת עידו שחם

  • אינטרו: ISADORA - תנו לזה לבעור

    (צילום: מירב בן לולו)

    לאן נעלמו המוזיקאים מהרכב האינדי רוק הירושלמי Kitzu? גיטריסט ההרכב נעם הלפר כבר יצא לקריירת סולו אלקטרונית תחת השם HELFER, ועכשיו מתברר שעוד שניים מחברי ההרכב עברו לסמפלרים והצטרפו להרכב אלקטרו-פופ חדש בשם ISADORA. תכירו.

    1. מי חברי הלהקה?

    איזדורה קאופמן, דותן מושנוב, ירון גורן.

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    בין ירון ודותן נוצר קשר חזק במהלך השנים כאשר הם ניגנו יחד בלהקת Kitzu, וכמה שנים לאחר מכן ירון ואיזדורה החלו לעבוד על הפרויקט עם השירים שלה. בשלב מסוים ירון הביא את דותן מושנוב להפיק מוזיקלית את ההרכב, וכבר בחזרה הראשונה היה חיבור חזק והתאהבות אמיתית בין שלושתינו שהתפתחה ליצירה משותפת. כולנו חיים ועובדים כיום בתל אביב.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    המוזיקה מושפעת מהמון עולמות מוזיקליים שונים מהסיבה שכל אחד מביא איתו מוזיקה שונה. עם הזמן לימדנו אחד את השני ובנינו שפה משותפת שכיום מתורגמת לאלקטרו סינט פופ. הסינגל הראשון שלנו "Let it Burn" הוא שיר פרידה ועל הרגע הזה שבו מחליטים לצעוד לתוך האש למרות שהיא שורפת אך לצאת חזקים יותר בצידה השני.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    כשישבנו לאחר החזרה הראשונה, החלטנו בצורה טבעית ומיתוגית לקרוא להרכב ISADORA.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    ראשית כל לבטא את היצירתיות שלנו כלהקה. כולנו הרגשנו שברון לב, אכזבה, והתעלות במהלך חיינו וכל אלו באים לידי ביטוי בטקסטים שאיזדורה כותבת. אנחנו החלטנו ליצור קונטרסט בין המילים שלעתים מתארות סיטואציות קשות למוזיקה משמחת ומרקידה. אנו מאמינים שהחיים יותר מורכבים ואינם חד גוניים ועל כן ניתן לרקוד את העצב שלך. גם מבחינת הלייב פרופרמנס חשוב לנו להעביר את הקהל חוויה ויזואלית, ואנו משתפים פעולה עם אמני וידאו ותאורה בשביל להעצים זאת.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    אנחנו מוזיקאים פעילים בנגינה והפקה ובעיקר משתדלים לעסוק בהרכב. מעבר לפן המוזיקלי בשנה האחרונה עבדנו על שני קליפים יפיפיים, אחד מהם פרי יצירתם של מיכאל מושונוב ולאל אוטניק. הוא אמור לצאת ממש בקרוב. הקליפ השני הוא קליפ לייב בשילוב אמן הוידאו ארט יואב דוד ואמן התאורה לירן יצחקי וצוות הצילום ובימוי, יואב פיצ׳רסקי ויוני לוי .

    7. ממה אתם מושפעים?

    מביונסה ועד באך.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    Michael Jackson - Thriller.

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    אנחנו אוהבי מוזיקה ואדם, פחות בקטע של להוריד. תרימו!

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    פרינס אבל פספנו את הרכבת.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    מוזיקה היא צינור לנפש ולגלות אנשים מכל רקע וגיל שאוהבים את מה שאנחנו עושים, זה מרגש אותנו כל פעם מחדש. המסלול שבו אנו צועדים מתאפשר בעזרת לא מעט אנשים מדהימים שמאמינים ביצירה הזאת, כל אדם שרוקד מול המראה לאחד השירים שלנו, או במסיבה, או שוכב במיטה ושר את המילים הוא שותף נוסף לדרך הזאת.

  • פוסט אורח: אביב מארק מראיין את איתן רדושינסקי מה-Midnight Peacocks

    באמת צריך הקדמה? אביב מארק, סולן הסאבווי סאקרס והנצח והסאונדמן האגדי של האינדינגב ובכלל אחד מסנדקי סצנת האינדי, מראיין את איתן רדושינסקי, הגאון מאחורי הפלסטיק פיקוקס והמידנייט פיקוקס וממציא השאנטי מטאל - כל זאת לכבוד אלבומם החדש והקטלני של הפיקוקס "Katastrofa" + הופעה ב-11.1 במזקקה בירושלים. המקלדת עוברת בזאת לאביב מארק.

    מה התקליט הראשון והאחרון שקנית?

    הראשון היה בויניל וזה היה "ג'ו פאס מנגן גרשווין", אלבום ג'אז של הגיטריסט ג'ו פאס האחרון היה של להקת הבלאק מטאל השוודית Watain, האלבום "Lawless Darkness". הדיסק הראשון שקניתי היה "פולחן האביב" של סטרווינסקי בביצוע של הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של לאונרד ברנשטיין. זה דיסק שחרוט לי במוח לנצח.

    מנה לפחות שני הרכבים מרכזיים בחייך נתנו לך השראה להקים להקה.

    איירון מיידן, ג'יזס אנד דה מארי צ'יין, ופנתרה. עד ששמעתי איירון מיידן רציתי להיות צייר או כדורגלן. נראה לי שזו הלהקה הראשונה שהערצתי. קיבלתי הרבה השראה מהבסיסט סטיב האריס שהיה הבסיסט הראשון ששמעתי שמנגן דרך פדאל דיסטורשין. הג'יזס אנד מארי צ'יין שינו לי לגמרי את התפיסה לגבי באלאנס של גיטרות במיקס. פנתרה נתנו לי השראה לגבי שאיפה לשלמות בסאונד, נגינה ופרפורמנס. השתתפתי במופעי מחווה ללהקה והייתי לוקח את זה מאד ברצינות, מאזין להרבה ביצועי לייב שונים ומנסה להכנס לראש של פיל אנסלמו. זו חוויה מאד עצמתית ומלמדת.

    השירה שלך רק משתפרת והולכת. איך אתה עושה את זה?

    עם השנים הטכניקה משתפרת והמחשבה מזדככת - שירה קשורה לטמפרמנט שאתה משקיע ולדמיון של הזמר והמקומות שהוא מסוגל לקחת את עצמו לשם. הזמן עושה רק טוב לפרמטרים האלו. התחלתי לשיר רק בגיל 26 אחרי שהייתי במיוחד גיטריסט וסקסופוניסט. למדתי אצל המורה גורו רחל הוכמן שבנתה לי סט מוניטורים וירטואלי מסביב לגולגולת ושחררה לי מדחסי אוויר בחלל הסרעפת. הטכניקה שקיבלתי ממנה נהדרת לגראול ולחלוקת עומס נכונה על מיתרי הקול. והכי חשוב בעיני, אפילו יותר מפיץ' או צבע קול, זו היכולת שלך לספר סיפור ולשמור את המאזין שלך בתוכו וזה קשור למצב מנטלי ופוקוס על הדמות שאתה מציג.

    מכל ההופעות שקיימת, איזו זכורה לך ביותר?

    שאלה קשה, יש הרבה. ההשקה של האלבום הראשון של המידנייט פיקוקס בהייניקן הבימה. היו המון אורחים, קהל, ותחושה שכל הסצנה התייצבה מאחורי הלהקה. גם ההשקה של האלבום החדש בבסקולה תזכר אצלי לתמיד כהופעה מאד מדויקת ומפוקסת רגשית. אני גם זוכר הופעות שנפצעתי בהם כמו זו שנפלתי בה מגג של שתי קומות בבסיס צבאי ליד בית שמש. זה היה בתקופת ההתנתקות ובבסיס צבאי ליד בית שמש שדימה כפר ערבי למטרות אימון. מרחוק רואים מסגדים ונשים כובסות, מקרוב קרטון ופלסטיק. הופענו במסיבה של קבוצת טכנו מחתרתית. הנושא של המסיבה היה כוחות הביטחון וטרוריסטים והקהל היה צריך להתחפש בהתאמה. זה היה לילה של כוכבים נופלים. אנחנו הופענו על גג ולקחתי איזה צעד מיותר אחורה אל מחוץ למעקה. הנפילה נראתה ארוכה למדי ומדאיגה כשלמזלי נחתתי על סרפד ענק. אינסטינקטיבית קמתי ורצתי לטפס בחזרה על הגג/במה ובדרך שמעתי אנשים ששאלו אותי אם ראיתי מישהו נופל מהגג. למזלי זה הסתיים רק בצלעות שבורות. חזי עד היום אומר שהוא זכה סוף סוף לראות כוכב נופל.

    ספר לי בקצרה על שני ההרכבים האחרים שאיתם אתה מוציא אלבום בתקופה הזו.

    חזרתי עכשיו מברלין ממיקסים לאלבום חדש של פרויקט שנקרא Gone With The Flood, זה אלבום של עדי מוסקו ושלי שמשתתפים בו נגנים מישראל, ארה"ב, ודנמרק והסגנון הוא קאנטרי עם נגיעות של Space Rock, אני שר שם ברגיסטר נמוך טקסטים של מסעות. זה פרויקט אנלוגי וחם וכל השירים סביב אותו הסיפור פחות או יותר. קצת דומה לסיפור של אודיסאוס, חזרה לנקודת המוצא אחרי מסע ארוך ומפרך וניסיון לחולל מחדש אנרגיה ישנה של אהבה. רגע אחד שבו העבר נעור לחיים. אני מאד גאה בתוצאה שהשגנו ונרגש לחלוק את זה בקרוב.

    לפני חודש חגגתי השקה של אלבום חדש של PULLSA שזה הרכב סטונר בעברית שאני חולק עם אפיק פלג, ערן מלכי, וחמי חיימוביץ', חברים טובים ממתחם הז'אן ז'אק שבו אני פעיל. זה אלבום שנולד מתוך ג'אמים ושמציג פסיכדליה אמיתית של נגינה וסאונד. פדל המוג שלי לבס עובד שם שעות נוספות. הטקסטים קשורים למחאה חברתית, כישוף, ונרקוטיקה.

    למה אמורים לצפות אלו שיבואו להופעות של המידנייט פיקוקס כיום?

    למופע של מוזיקה מקורית שמשלבת מטאל ומוזיקה ערבית ושמבוצע בקפדנות טכנית ורגשית. אפוקליפסה ואימה מהמזרח התיכון שמוגשת ברוטב גרוב והומור שחור. יש לנו רקדנית בטן מדהימה, אלה גרינבאום, ואני גם עושה פרצופים מוזרים ומפחידים לפעמים. לפעמים אנחנו מסיימים את ההופעה במדיטציה המונית. יש לנו שיר שמתאים לפעילות הזאת וששייך לז'אנר המופרך שהמצאנו ושנקרא שאנטי מטאל. קוראים לשיר "Indian Sun" והוא שיר מסע מנטלי של אדם שנקלע לחוויה פסיכדלית בחברת צ'יף אינדיאני.

    מהן השאיפות המוזיקליות שלך לעוד עשר שנים מהיום?

    להמשיך עם מה שאני עושה כיום שזה לייצר הרבה מוזיקה חדשה ולחשוף אותה לקהלים חדשים. להגשים פרויקט תזמורתי שאני חולם עליו ולנגן על קלרינט בס.

  • המאזין ברדיו 170: סט אינדי דיסקו!

    שעה של אינדי לריקודים בלי דיבורים כולל: Muse, Eagulls, Yeah Yeah Yeahs, ועוד רבים ואהובים.

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00

  • חיה מילר: בכורה לקליפ "אל הנהר ובין העצים" + ראיון פרידה

    (צילום: יאיר טרגנו)

    חיה מילר מתפרקת. כן, הלהקה שמנפנפת הכי חזק בדגל הרוק הישראלי תולה את הגיטרות - ועוד אחרי השיא של אלבומם האחרון "+1". המילרים יתנו עוד אקורד אחד בהופעת פרידה בלבונטין 7 ב-5.1, ובינתיים הם משחררים קליפ לשיר "אל הנהר ובין העצים". הקליפ מתפקס על סולן ההרכב קוסטה קפלן שעוזב את ברלין לבדו על הרכבת. הוא נראה מהורהר וכאילו שר לו בראש "ברלין הבטיחה הרבה וקיימה את כל מה / שלא היה בתכנון / הפכנו חולים, נורא אומללים / וחזרה את הכיוון". באסה.

    כדי לברר מה העניינים ולמה נפרדים ככה, עשיתי ראיון קצר במייל עם הלהקה. באמת כל הכבוד שהם החזיקו יחד כל כך הרבה שנים, ואני בטוח שעוד נשמע מהם.

    קודם כל, שאלת השאלות: למה אתם מתפרקים? ועוד אחרי שנה כל כך מוצלחת והאלבום המשובח "+1" - למה לסגור את הבאסטה דווקא עכשיו?

    אודי: זה נראה כמו רעיון טוב יותר מלהפסיק בשפל.

    קוסטה: עשינו את מה שרצינו לעשות וחלק מהעניין בלהקה זה שהיא מתפרקת אחרי שהיא סיימה את תפקידה. לדעתי לא צריך לשאול למה אנחנו מתפרקים אלא להגיד לנו כל הכבוד שהחזקנו יחד כל כך הרבה שנים.

    סתו: אני אהבתי את מה שקוסטה אמר פעם, שהתחלנו לנגן קאברים של חיה מילר.

    תוכלו לציין שלושה רגעים שממש זכורים לכם מהשנים בתור חיה מילר, לטובה או לרעה?

    סתו: היתה הופעה על קונטיינר של דלק בירושלים מול שלושה אנשים שזכורה לי היטב.

    אודי: סתו זורק מצילה על ערן צור.

    סתו: אני מתנצל בפני ערן עוד פעם במעמד זה.

    קוסטה: הרגעים שאנחנו לא זוכרים הם אלה שהשאירו עלינו את הרושם הרגשי הכי עמוק.

    מה כל אחד מכם למד במהלך הפעילות של חיה מילר?

    סתו: איך לנגן תופים.

    אודי : אני לא בטוח שלמדתי משהו.

    קוסטה: התחלתי ללמוד ספרות אבל עזבתי אחרי סימסטר אחד.

    מה כל אחד מחברי הלהקה מתכנן לעשות הלאה מבחינה מוזיקלית?

    סתו: אני מתכוון להמשיך לנגן.

    אודי (לוגם מהתה): דוקטורט במוזיקולגיה.

    קוסטה: לכתוב שירים שיש בהם פחות מילים ולהמשיך להחזיק במשרה שלי כמוכר בחנות תקליטים.

    למה הכי תתגעגעו בחיה מילר אחרי הפרידה?

    סתו: לנגינה.

    אודי : אני אתגעגע לבס שלי אני בטח לא אראה אותה עכשיו הרבה זמן.

    קוסטה: אני אתגעגע ליצר ההרפתקני והזלזול המוחלט שנובע מתום לב בכל הסטנדרטים המוכרים של מוזיקה שמנוגנת בהרכב של גיטרה בס תופים.

    אודי (לסתו וקוסטה): אני אראה אתכם בסביבה אני לא טס לחו"ל או משהו.

  • אינטרו 43: Dalumi - כשלאונרד כהן פגש את רדיוהד

    (צילום: אליס פלויד)

    עורכי דין ביום שעושים מוזיקה בלילה זה בדרך כלל מתכון לרוק אקוסטי סחי, אז טוב לשמוע מישהו ששובר התבנית עם שירים באנגלית וגיטרות שבריריות שמזכירות קצת את Mad Bliss האהובים. תכירו את Dalumi.

    1. מי חברי הלהקה?

    גיטרות וקלידים: יוסי שטרית, שהפיק ועיבד את האלבום בכישרון עצום; איתמר אבוחצירא, שהולך איתי בדרך הארוכה נותן בתוף; איתי שוסברגר מנגן בס ופעימות לב ונדב ביטון הסכים לאחר לחץ פיזי כבד להשאיל את אצבעות הזהב שלו ולנגן גיטרה חשמלית נוספת.

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    כולנו עבדנו כצוללנים בעבודות ריתוך ליד הודו. משם הכל התחיל. מתחת לגלים.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    כשלאונרד כהן פגש את רדיוהד.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    האמת היא שהתלבטתי האם ללכת על השם שלי, עם היתרונות והחסרונות, או לבחור לטובת הפרויקט הספציפי הזה בשם אחר, נקי וחדש, עם קונוטציה אחרת. בסוף הגעתי למסקנה שאין כמו להיות עצמך. זה אני. דלומי.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    מבחינת התהליך, אני תמיד שואף לשכלל את הכתיבה, גם מבחינת מילים וגם מבחינת המוזיקה עצמה. היכולת לדייק את המוזיקה והמילים היא הדבר הכי חשוב שיש (וגם הכי קשה). מבחינת התוצאה, אני שואף תכלס, ובלי מילים גבוהות, להגיע ללב של המאזין. לכשף אותו ולרתק אותו לשיר. לגרום לו לעצום עיניים ולדמיין. אם הצלחתי להשיג את זה, היה שווה הכל.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    עושה ילדים. בנים. נזהר לא לעצבן את אשתי (ולרוב מצליח). חוץ מזה עוסק כתחביב ולצד המוזיקה בעריכת דין.

    7. ממה אתם מושפעים?

    בעיקר מספרים, סרטים ואנשים שאני פוגש (זה תמיד הרבה יותר משפיע עלי ממוזיקה). כשאני קורא אני מחפש תמיד את אותו משפט בודד, או צירוף מילים שגונב לי את המוח והלב, כמו אבן יקרה שמתחבאת בתוך החול, והרבה פעמים זה טריגר לשיר חדש.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    "Sea Change" של בק.

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    לא הייתי מוחק שום דבר.

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    לאונרד כהן, ולו כדי לתפוס אותו באוזניים לפני ההופעה ולנסות להבין ממנו מה הסוד. מקווה שהפגישה הזו תדחה בהרבה שנים.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    הפועל באר שבע לא תרד!