פוסטים מאת עידו שחם

  • המאזין ברדיו 172: כוכב נודד

    שעה של אינדי אקלקטי כולל קטע חדש של Slowdive (בתמונה), הבשורה החדשה מסיאטל Zen Mother, ומחווה מקסים של גולשי האבן נייר ומספריים לצ'ארלי מגירה (תיקון: לא מדובר בקאבר, אלא בשיר מקורי של ההרכב).

    1. Slowdive - Star Roving
    2. Elbow - Magnificent She Says
    3. A Tribe Called Quest - We The People
    4. המסך הלבן - המם אותי
    5. חיה מילר - 1+
    6. Death Index - Little 'N' Pretty
    7. Moon Duo - Creepin
    8. Newmoon - Head Of Stone
    9. Zen Mother - Joanna
    10. Vennart - Operate live
    11. RPS Surfers - סוף לנעורים
    12. סילבי ז'אן - פסים במדרכות
    13. ADI - Snow
    14. Cigarettes After Sex - K

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00

  • אינטרו 45: Bigfoot - פריקדליה ופאזים

    דור קורן, גיטריסט להקת Tree הפסיכדלית, גדל הלאה מהגזע לפרויקט סולו משלו: Bigfoot. המוזיקה היא תוצאה של הקלטות סודיות שנעשו בשבע השנים האחרונות. הסשנים האלה הבשילו להרכב שהופיע לאחרונה באירופה וישחרר אלבום באביב הקרוב. בינתיים, בואו נכיר.

    1. מי חברי הלהקה?

    דור קורן ה-Bigfoot גיטרה בריטון ושירה. הלהקה: שירה דושי מקלדות וקולות רקע, יאיר קוצר גיטרה בס, הילה לויט תופים.

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    אני מקיבוץ שקט, שבעמק חפר. הכרתי את יאיר דרך האהבה המשותפת למוזיקה ונוצרה חברות מיוחדת. הוא השמיע לי משהו שעשה עם שתי חברות טובות שלו וישר נדלקתי, הבנתי שיש פה משהו מיוחד עם סאונד מיוחד. ביקשתי מיאיר לעשות את השידוך ומזל שככה, אין מילים לתאר את השותפות הזו.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    פריקאדלייה ופאזים, desert rock.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    שם הפרויקט נבחר לאחר פציעה חמורה ברגל ימין ותקופה ממשוכת של החלמה. טרם החלים לגמרי אבל משתפר כל יום, נתנו לי עוד חצי שנה בערך עם מחזיק קרסול.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    אלבום נוסף, טוב יותר, ולהיות על כל במה שנוכל.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    הרבה כתיבה - שירים ומזמורים, המון שירים. האזנה לתקליטים, גלגלונים וברביקיו.

    7. ממה אתם מושפעים?

    מוזיקלית? הרבה מאוד ארתור לי. בחיים בכלל? יוזמה ועשייה מכל הלב, סבלנות.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    יש בדיוק אחד שייקח אותנו לשם בעצמו וזה "Are You Experienced" של הנדריקס.

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    אף לא אחד, לכל דבר יש מקום.

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    להקת Goat, רק בשביל לראות אותם אחר כך.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    תודה על השאלות, נחמד לחשוב על הדברים פתאום, כל כך הרבה קורה שלא תמיד זוכרים. מלא אהבה.

    הופעות קרובות:
    21.1 - כנס סאונדצ'ק, התדר, תל אביב

  • עדי אולמנסקי בראיון: "הייתי באפלה די הרבה זמן"

    (צילום: שיר רוזנטל)

    עדי אולמנסקי עברה הרבה טרנספורמציות. מה שהתחיל במיינסטרים עם השתתפות בעונה החמישית של כוכב נולד, המשיך בשוליים עם להקת האינדי רוק Lorena_B (שאר חברי ההרכב הקימו את Garden City Movement), והגיע לוואן-וומן-שואו שמשלבת בקלילות בין היפ הופ, מוזיקה אלקטרונית, ואר אן בי, עם הופעות והכרה ברחבי הגלובוס. אבל מסתבר שלא הכל כזה ורוד אצל אולמנסקי. עכשיו יוצא "Dreamin' EP", היצירה הכי חשופה שלה שהגיעה אחרי תקופה קשה ומדברת על כדורים נגד דיכאון והתמודדות עם ביקורת - בעיקר מעצמה. לקראת ההשקה ב-18.1 בבארבי, ביררתי איתה במייל מה העניינים.

    אז, איפה אני תופס אותך ומה עשית בדיוק לפני הראיון?

    ממש הרגע חזרתי מהופעה בצוללת הצהובה בירושלים, היה לי כיף ממש ממש ואני מלאת אנרגיות.

    "Dreamin' EP" נפתח עם קטע ספוקן וורד די עמוק ואפל. איך כתבת את הטקסט הזה? מדוע בחרת לפתוח איתו את האלבום מאשר להתחיל ישר עם המוזיקה?

    האי פי הזה מהווה מעין נקודת ציון של שינוי כיוון והתבגרות שעברתי והרגשתי שאני חייבת לספר לאנשים מאיפה המוזיקה שהם הולכים לשמוע באה ולהכניס אותם לתוך העולם שלי, לפני שהם שומעים את המוזיקה עצמה. הטקסט הזה נכתב בחמש דקות באופן הכי אימפולסיבי כשראיתי איזה וידאו של הרצאה מעניינת על המקום שלנו כבני אדם בעולם ועל הדורסנות שבנו והנטייה שלנו לרמוס את כל מה שטיפה יותר קטן מאיתנו. מאד התחברתי לזה והקושי שזה עורר בי גרם לי לרצות לכתוב על זה.

    הקטע הראשון באי פי, "Pink Pillz", מדבר על הצורך שלך בגלולות נגד דיכאון בשביל לעבור את היום. האם חששת לחשוף את הפרט הזה על החיים שלך? איזה תגובות קיבלת על הקטע?

    שאלה טובה. לא בטוחה שממש חששתי להוציא את השיר הזה אבל בהחלט חשבתי על זה מספר פעמים לפני. לא הייתי בטוחה שאנשים ידעו איך לעכל את זה ויבינו את זה אבל מנגד הרגשתי שזו גם סוג של שליחות שלי, שאני אמורה לדבר על דברים שהם לא הכי נוחים כי בתור אמן חלק מהעניין זה לעורר שיח על דברים חשובים ולגרום לאנשים לחשוב שוב. מעבר לזה אני פשוט בנאדם שמדבר די בכנות על הקשיים והצדדים האפלים שלו, ככה שזה יחסית קרה בטבעיות. באופן משמח קיבלתי כמעט רק תגובות חיוביות על השיר וזה ממש עשה לי טוב על הלב.

    אגב גלולות ורודות, מהצד זה נראה דווקא שאת מאוד מצליחה: משחררת ריליסים ויוצאת לטורים בעולם ומקבלת הכרה בינלאומית. אבל איך את רואה את עצמך ואת הקריירה המוזיקלית שלך כרגע? ממה את מרוצה ומה היית רוצה לשנות?

    אני הכיי גרייטפול שאפשר להיות על המקום שבו אני נמצאת כרגע, בעיקר כי עברתי תקופות כל כך קשות עם עצמי ועם המוזיקה והייתי באפלה די הרבה זמן, ועכשיו סופסוף פתאום דברים מתחילים להתחבר. הרגשתי שאני עושה דברים שהם לא באמת אני והחלטתי שאני מנערת הכל, מנקה ועושה ריסטרט, כשהפעם זה יהיה מאתיים אחוז של האמת שלי, בין אם יאהבו ובין אם לא. עדיין יש בזה הרבה חוצפה וקריצה שהיו גם במוזיקה שעשיתי פעם, אבל נכנסה גם הרבה כנות לגבי התחושות שלי והצדדים הפחות יפים. מרגיש לי שהמקום שבו אני נמצאת כרגע הוא תוצאה של תהליך מאד אמיתי שבו דאגתי גם להקיף את עצמי באנשים נכונים שהבינו את הוויז׳ן שלי ועזרו לי לדחוף קדימה.

    מה הייתי רוצה לשנות? מטורף להגיד אבל באמת שכלום. אני ממש מרוצה ממה שקורה. בא לי כן להופיע עוד יותר בחו"ל ואולי גם לגור בארה"ב לתקופה כדי לעבוד עם עוד אמנים ומפיקים, אבל מבחינת היצירה עצמה - אני הכי מסופקת בעולם.

    המפיק הטקסני Eric Dingus הפיק את קטע הנושא של "Dreamin'". איך נעשה החיבור ביניכם?

    גיליתי את אריק לגמרי דרך האינטרנט אחרי שראיתי שהוא הפיק לדרייק כמה קטעים באחד המיקסטייפים שלו. פשוט פניתי אליו בסאונדקלאוד והתחלנו לקשקש על לעבוד יחד. זה הזוי אבל גם מרגש שאפשר לעבוד ככה, מבלי להיפגש וליצור דבר שלם יחד.

    "Snow" מהאי פי לוקח את המוזיקה שלך להפקה הרבה יותר סינת'פופית. מה השפיע עלייך לנסות את הגוון המוזיקלי הזה?

    האמת שמבחינתי "Snow" הוא היציאה של האלבום. מי שמכיר אותי יודע שהווייב האייטיזי הזה וכל הסינת' פופ זה בדרך כלל לא העניין שלי, אבל החלטתי לנסות כל מיני כיוונים של הפקות לשיר הזה כי הרגיש לי שהוא צריך להיות מדויק. פגשתי באל איי מפיק מדהים בשם ייבס והוא הביא את הכיוון הזה להפקה. בהתחלה מאד נרתעתי אבל אחרי שתיים-שלוש האזנות פשוט הרגשתי שזה הדבר הכי נכון לשיר ובעיקר הרגשתי שזה מגניב להביא יציאה בתוך אי פי/אלבום ושלא הכל ישמע אותו דבר.

    האי פי מסתיים עם השיר "Nothing to Prove". איזה ביקורות קיבלת וממי שעוררו בך את הצורך להגיב ככה?

    וואו... אינסוף ביקורות. גם מהעולם אבל בעיקר בעיקר מעצמי. הרבה מהמשבר שעברתי עם המוזיקה היה הקושי שלי עם הביקורת העצמית וההרגשה האינסופית והמעיקה שאני לא מספיק טובה ושזה לא טוב. נהייתי ממש קשה עם עצמי עד שזה הגיע לרמה שפשוט ביטלתי את עצמי. כל הזמן היתה מחשבה מה יחשבו ומה יגידו וכשהתחלתי לעבוד על "Nothing to Prove" זה היה מעין התחלה של הבנה שאני פשוט צריכה לעשות מה שנעים לי וכל השאר זה חרטא. שיצירה זה לא תחרות, אלא רגשות.

    חוץ מזה הטקסט גם מדבר על כל מיני מפגשים עם כל מיני אמנים ואנשים שבאים ומתרברבים ומספרים על כל השיט שהם עושים וכמה הולך להם ובעצם כמה נמאס לי לשמוע את הסיפורים האלה כי הם תמיד רק מספרים על הדברים הטובים ואף פעם לא מסוגלים לשתף בחולשות ופשוט אין לי כוחות לזה. בא לי אנשים אמיתיים, כנים, חזקים שרואים בחולשה כוח ולא מסתירים אותה. זה בעיני הקסם הכי גדול שיש.

    רציתי לשאול כבר מזמן: עשית לפני כמה שנים מעבר חד מאינדי רוק למוזיקה שאת עושה היום שמושפעת בעיקר מהיפ הופ ומוזיקת נשמה. מה גרם לך לעשות את הסוויץ' הזה?

    זו לא היתה החלטה מודעת אלא פשוט הטעם המוזיקלי שלי השתנה. אני בנאדם שלגמרי מאפשר לעצמו לעשות שינויים וללכת איתם ואני מאד מנסה ללכת עם מה שמרגיש לי בלי לעצור את עצמי יותר מדי ולאט לאט התחלתי להקשיב הרבה יותר להיפ הופ ואר אן בי וקלטתי שזה מה שהכי עושה לי את זה ולכן גם רציתי ליצור מוזיקה כזאת.

    את מופיעה לבד על הבמה, ותוך כדי שאת שרה ורוקדת את גם מתפעלת במקביל את המוזיקה. איך בדיוק עובד הסטאפ שלך? מה מתוך זה מנוגן חי ומה מגיע מפלייבק?

    האמת שממש לאחרונה החלטנו לעשות שינוי ולהוסיף גם דיג'יי להופעה. אני עדיין עם עמדה של קלידים ואמפידי (קונטרולר שמחובר למחשב -ע"ש) ושרה בלייב אבל הדיג'יי זה מבחינתי אחד השדרוגים - זה חבר ממש טוב וזה הופך את כל ההופעה לכל כך הרבה יותר כיפית ומאפשר לי גם לתקשר הרבה יותר עם הקהל. אז בעצם יש ביטים שמגיעים מהדיג'יי, ואני מנגנת עליהם סמפלים וקלידים ושרה. די פשוט. המהות של הדבר זה לבצע שירים שעושים לכולם נעים וכיף - זה לא הופעה למוזיקאים, זה הופעה לאנשים.

    הקאבר שעשית עם נתן גושן מאוד הפתיע אותי, הוצאת ממנו צבע אחר לגמרי ממה ששמעתי ממנו עד כה. איך עשית את זה?

    זה קטע כי ממש לא ידעתי אם החיבור בינינו יעבוד, היות ושנינו מגיעים מכיוונים מוזיקליים כלכך שונים, אבל כבר בפעם הראשונה שנפגשנו היה ברור שיש לנו חיבור מוזיקלי טירוף ושנינו בעצם מקשיבים די לאותה מוזיקה. לקחתי את ההפקה לגמרי לעולמות של הדברים שאני אוהבת להקשיב להם והוא לגמרי הבין את הווייב ופשוט נתן את מה שהיה צריך. הוא זמר מדהים אז זה מאד קל ובנוסף הוא מותק של בנאדם.

    מה התכניות שלך לשנת 2017?

    להוציא את אלבום הבכורה שלי (שרובו כבר די כמעט גמור), לטוס לארה"ב, לעשות מלא מוזיקה וביטים ולהופיע כמה שיותר

    יש עוד משהו שלא שאלתי ותרצי להוסיף?

    השקה השקה בארבי בארבי
    18.1
    ;)

  • המאזין ברדיו 171: ניקוי אוזניים מ-2016

    אחרי שחפרנו על סיכומי 2016, קבלו שעה של אינדי אקלקטי משנים אחרות בלבד כולל קטע חדש של British Sea Power (בתמונה), אלקטרו-Fאנק גרמני מ-Pttrns, ורטרו לרוק העקום של dEUS.

    1. British Sea Power - Bad Bohemian
    2. Echo & The Bunnymen - With A Hip
    3. Mansun - The Chad Who Loved Me
    4. Interpol - NYC
    5. The Walkmen - In The New Year
    6. A Sunny Day in Glasgow - Shy
    7. Pttrns - Strong Talk
    8. Bibio - À tout à l'heure
    9. Busta Rhymes - Woo Hah!! Got You All In Check
    10. Arthur Russell - Your Motion Says
    11. John Bender - A1 43b6 Station
    12. Kitzu - Diamonds
    13. dEUS - Roses
    14. Sparklehorse - Sea Of Teeth

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00

  • אינטרו 44: Tigris - פאוור פופ אפרודלי

    (צילום: נועה יפה)

    לרועי חרמון, האיש מאחורי ארמון, יש עוד הרכב: טיגריס. אם ארמון מבטאים את הצד היותר סינגר/סונגרייטרי והחולמני שלו בעברית, טיגריס מבטאים משהו הרבה יותר משוחרר ללא מילים ועם המון גרוב אפריקאי. הם הוציאו לא מזמן את אלבומם השני "Gold", שנשמע כמו תקליט אפרוביט אבוד משנות השבעים, אז החלטנו שזו הזדמנות טובה להכיר.

    1. מי חברי הלהקה?

    רועי חרמון, אמיר שדות, עודד אלוני, אילן סמילן, בן ואילון.

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    כולנו גרים באזור המרכז, ומנגנים ביחד הרבה שנים בכל מיני סיטואציות והרכבים. טיגריס עבר גם כמה גלגולים עד שהגענו להרכב הנוכחי שלו.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    afrodelic power pop כרגע, אבל תיאור הוא רק תיאור - צריך לשמוע.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    זה היה השם של הקטע הראשון שנוגן על ידי הגלגול הראשון של ההרכב (עודד,רועי ויקיר ששון) שלא היה ברור לגמרי מה היה שמו. לאחר שההרכב התפרק והורכב מחדש הוא כבר היה טיגריס.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    להמשיך ליצור כל הזמן מוזיקה חדשה שנשמעת בו זמנית מוכרת ומפתיעה. אנחנו אוהבים את המתח בין ישן לחדש ותמיד מנסים למצוא את האיזון העדין. ושהקהל יגדל ושנופיע בכל העולם ונהיה ביג.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    בתור הרכב: ישיבות, פגישות, וכל דבר שיעזור לנו לקדם את ההרכב. גם אוכלים חומוס ושותים קפה.

    7. ממה אתם מושפעים?

    מוזיקה מהרבה מקומות באפריקה (למשל אתיופיה, סנגל, קונגו ועוד ועוד) ויש את ההשפעות האישיות של כל נגן (ג'אז, רוק פסיכדלי, מוזיקה אפרו-פרואנית, פופ ועוד ועוד) ומגלברט (Gelbart).

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    כנראה שאת "Don Letts - "Dread Meets The Punk Rockers Uptown, כי זה האלבום שאנחנו שומעים באוטו בכל נסיעה מחוץ לעיר.

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    למה למחוק? יש מקום לכולם!

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    יש הרבה כמובן אבל בזירה המקומית אנחנו מאוד אוהבים את מה שקותימאן עושה.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    הלואי ויהיה קצת יותר רגוע - בואו נגרום לזה לקרות.

    הופעות קרובות:
    19.01 - הופעה עם אירוח של AVEVA + שבע רקדניות, לבונטין 7