פוסטים מאת עידו שחם

  • אינטרו 52: מתרוממות - הארדקור-אנרכו-קוויר-אולדסקול פאנק

    צילם: דוד "דו דו" רוזן

    יש בארץ סצנת פאנק חיה ויורקת. הלהקות מנגנות ממש טייט ומקליטות הרבה מוזיקה ויוצאות לטורים בחו"ל, אבל יש בעיה: הליריקה לרוב באנגלית ולא באמת נוגעת ברפש שקורה פה בארץ. זה למה לשמוע כמו להקה כמו מתרוממות נשמע כל כך נכון. מתרוממות עושות הארדקור פאנק מהיר ופוליטי בעברית, ולמרות שאני לא שומע הרבה מוזיקה בז'אנר, ברור לי שהלהקה מרימה את הדגל שלה ממש גבוה ובגאווה, וזה אולי סימן אזהרה לקראת צונמי של פאנק חדש שיציף את חופינו. בינתיים, בואו נכיר אותן.

    1. מי חברי הלהקה?

    מתי "זעם ושנאה צעקות" יניקוב (ערב רב) , עדי "ספה" (דף צ׳ונקי) , בנג׳י "אקורדים יפים" (אלמונים מתים) ועונג "חנוכה" אקרלינג (האיום הדמוגרפי).

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    אנחנו מדרום תל אביב ורחובות. נפגשנו בהופעות ודרך חברים. מתי ועונג טבחים ועובדים באותו מקום. למתי ובנג׳י הייתה מחשבה לעשות להקת קוויר-קור אבל זה אף פעם לא יצא לפועל עד שעונג ומתי החליטו לגרום לזה לקרות בזמן שהם מקפיצים ירקות במחבת ומקבלים כוויות מתנור.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    הארדקור-אנרכו-קוויר-אולדסקול פאנק. פרובוקציה.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    "מתרוממים" זאת מילה שנוער להטב"קי שומע הרבה במדינה, לרוב כמובן בתור מילת גנאי. חשבנו שזה שם מגניב ללהקה. בסופו של דבר אנחנו רוצות לשיר על חוויות אמיתיות של אנשים לא סטרייטים בחברה שלנו, וזה מה שאנחנו חווינו וחווים ביום יום.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    ליצור תרבות פוליטית ולא סצנה מוזיקלית. לדבר על דברים חשובים. לגרום לאנשים לחשוב.

    עונג: אנחנו רואים שהדרך הקלה להתמודד עם כל הבעיות שלנו היא פשוט להתכחש למה שקורה ביום יום ולהתעלם מהצרות ופשוט לשקוע לאדישות. אנחנו לא רוצים להיות עוד להקה ששרה על מכוניות, לאכול במסעדות יקרות או לעשן ג'וינטים עם אנשים חשובים. אנחנו רוצים ליצור גם תרבות פוליטית שתגרום לאנשים לרצות לשנות דברים ולדבר על נושאים חשובים ולהעלות את המודעות לגבי הנושאים הללו.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    מתי בדיוק קנה פטיפון. עונג מבשל חומוס ובירה. עדי מטילה כישופים ברחבי הארץ ולגבי בנג'י אנחנו לא ממש יודעים.

    7. ממה אתם מושפעים?

    עונג: אנחנו מושפעים בעיקר מלהקות הארדקור פאנק משנות השמונים שמנגנות מטורף לגמרי (Minor Threat, Circle Jerks, MDC, RKL, SSD) ומהרבה להקות בז'אנר הזה של הפאנק מפעם ומהיום.

    מתי: הארדקור פאנק אמריקאי (הלהקות שעונג הזכיר הן זהב ובסיס מחייב מבחינתי לכל מי שניגש לז'אנר הזה), אנרכו פאנק בריטי (Crass, Conflict, Flux of Pink Indians, Subhumns, Aus Rotten), וכמובן דברים ממש טובים שקרו כאן בארץ: נכי נאצה, דיר יאסין, סמרטוט כחול לבן, נקמת עוללים.

    עדי: מהסרט "Live Freaky Die Freaky".

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    בנג'י: Naked City - Torture Garden

    עונג: Bad Religion - No Control

    מתי: Minor Threat - Out of Step

    עדי: The True Story of Abner Jay

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    הצל - "לא שם זין".

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    G.L.O.S.S, להקה מדהימה של נשים טרנסיות, זעם על החברה לפרצוף.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    מרגישים שעוד לפני שהתחלנו קיבלנו מלא תמיכה ופרגון, אנשים היו ממש צמאים למוזיקה פוליטית בעברית וזה באמת באמת לא מובן מאליו לדבר על נושאים "כבדים" באקלים החברתי שיש לנו כאן במדינה. אז קודם תודה לכולן. ריגשתם. תקימו עוד להקות, אל תפחדו לדבר ולהרים את הקול על נושאים חשובים, ותפעלו! תקימו קבוצות, תצטרפו ליוזמות קיימות, רק אל תהיו אדישים לגבי דברים שקורים. כל עוד יש כיבוש, בעלי חיים נרצחים, האקולוגיה נהרסת, יש פטריארכיה ותרבות אונס ומיליונים שחיים בארונות של חברה הומופובית - יש מה לעשות בקשר לזה.

  • המאזין ברדיו 183: את הכל

    שעה של אינדי אקלקטי בלי דיבורים, מהאימו העברי של Bonjour Machines (בתמונה) מהלייבל נוער אבוד, דרך נויז רוק טרי מ-Spectres ועד הקראוט-ג'אז של ספי ציזלינג.

    1. Bonjour Machines - Et Hakol
    2. Idlewild - When I Argue I See Shapes
    3. At The Drive-In - Incurably Innocent
    4. Omni - Fever Bass
    5. Sonic Youth - Theresa's Sound-World
    6. Malka Spigel - See It Sideways
    7. מתרוממות - מלחמה אין ברירה
    8. Oceansize - Part Cardiac
    9. Spectres - Neck
    10. יובל הרינג ובן אבגיא - עוד
    11. Bela Tarr - Sway With Me
    12. dEUS - Serpentine
    13. Evan Dando - My Idea
    14. זקני צפת - זה נכון
    15. Napoli - MH-370
    16. Kelly Lee Owens - Throwing Lines
    17. Sefi Zisling - Dream Walk

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00

  • רותם אור, תמר קוקי אריאל, ואקו בראיון משולש לכבוד פסטיבל האישה הכי יפה בעיר

    צילום (ימין לשמאל): דנה וקסלר, ofek.muse.art, ניתיי שלום

    פסטיבל האישה הכי יפה בעיר חוזר ביום שבת 8.4 עם יצירה נשית משלל התחומים: מוזיקה, מחול, שירה, סטנד אפ, ועוד. לכבוד האירוע תפסנו את רותם אור (Totemo), תמר קוקי אריאל (אנטיגונה רקס) ואקו (Echo & Tito) לראיון משולש בנושא.

    בפסטיבל משתתפות כל מיני זמרות, ויש להן סגנון ווקלי מובחן. איך פיתחת את הסגנון הווקאלי שלך?

    אריאל: אני אישה כועסת. ככה זה נשמע.

    אור: מאז שקראתי את "How Music Works" של דיוויד בירן, אני כל הזמן נתקלת בדוגמאות של איך הסביבה והנסיבות משפיעות על המוזיקה המיוצרת. הייתי מקליטה את עצמי בחדר השינה שלי בתור מתבגרת, לרוב בשעות מוזרות מאוד. אז הייתי צריכה להיות מאוד שקטה, ואני חושבת שזה מאוד השפיע על איך שאני שרה עד היום. לקח לי זמן להבין שגם שקט אפשר לעשות בעוצמה, ולמרות שזה נשמע כמו סתירה - זה לא.

    אקו: כשרק התחלתי לשיר נחשפתי לרגאיי ולדאנסהול ונגנבתי על העניין, על הנוכחות של הבס והשירה, והתחלתי לחקות את מה ששמעתי. אחרי כמה זמן כשנכנסתי פנימה יותר וההשפעות שלי התרחבו חזרתי לאהבה הראשונה שלי: היפ הופ (רקדתי המון שנים). החלטתי שאני רוצה "לנקות" את המבטא שהרגיש לי לא אותנטי מהמקום שאני באה ממנו, ונראה לי שבין כל הערבוביה נשאר משהו באמצע בין רגאיי להיפ הופ למספרי סיפורים.

    האם ביצירה שלך יש תכנים שעוסקים בנשיות? אם כן, מה הם התכנים?

    אריאל: בסופו של יום אין ספק שהכי שווה להיות בת. חלק מהנושאים הנשיים והמתקתקים שאנחנו (אנטיגונה רקס) אוהבים לעסוק בהם ביצירה שלנו הם אונס, פערי שכר, השתקת הקורבן, ביוש נשים, ביוש מיניות נשית וכיבוש האישה שנמשל לפרקים לכיבוש העם הפלסטיני. וליפסטיק.

    אור: אני לא מרגישה שיש תכנים ביצירה שלי שעוסקים באופן מובהק בנשיות. אני לא מכירה שום הוויה אחרת, אז אני מניחה שזה מאוד מוטמע בתוך מה שאני עושה. אבל זה פחות מעסיק אותי, פשוט כי ההפרדה הזאת ל-"נשי" ו-"לא נשי" נשמעת לי ממש מצחיקה ולא מייצגת את העולם האמיתי.

    אקו: העולם הפנימי שלי מורכב מקבלה של האנרגיה הנשית והאנרגיה הגברית שבי, ואני משתדלת כשאני כותבת פשוט לתת מקום לכל התחושות האלה. אני מרגישה שעצם הקבלה הזאת נותנת ביטוי גדול לעיסוק המתמיד בניסיון הגדרת הנשיות ובצורך לשים אותה בקופסאות לפי הגדרה יותר חברתית מאשר פנימית ואישית.

    נשמע שיש המון מיזוגניה בתעשיית המוזיקה. מה החוויה הכי שלילית שיצא לך לחוות בתור אישה בתעשיית המוזיקה ואיך התמודדת איתה?

    אריאל: פעם הופעתי בברזילי עם להקת עבר והטמפון שלי השתגר החוצה על הצרחה הראשונה. מאז אני עם תחבושות. בנות, תעברו לתחבושות - טמפונים זה רעל לכוס.

    אור: אני בעיקר מרגישה את הפער בתחום המוזיקה מההקשר הטכנולוגי - אנשים כל הזמן מופתעים מכמה אני יכולה לעשות דברים לבד, ואיך שאני מתפעלת את כל האופרציה של ההופעה, גם באספקטים הטכניים שלה. ההפתעה הזאת נעימה לי כל פעם מחדש, אבל מן הסתם יש בה גם משהו קצת מצער בנוגע לאיך שאנשים תופסים נשים בתחומי הטכנולוגיה.

    אקו: החוויות האלו קורות כל הזמן, ובטח גם בכל מקצוע. לא זכורה לי חוויה ממש דרמטית כי למזלי אני מוקפת במלא אנשי מקצוע מדהימים ונעימים. אבל כשכן קורה משהו, קטן כגדול, אני מוצאת שהדרך הכי טובה שלי להתמודד היא פשוט לא לשתוק ולא לבלוע. להתעצבן אם צריך, להתעמת, להגיד בקול רם את מה שמפריע לי. אני לא ממש בוגרת לגילי, ולכן הכל חוזר אליך וקקה בידיך תמיד עובד.

    בד"כ מדברים על החסרונות של להיות אישה בתעשיית מוזיקה גברית, אך איזה יתרונות יש לכך לדעתך?

    אריאל: היתרונות מובהקים, כנשים בתעשיית המוזיקה אנחנו זוכות להשוואה מתמדת בין קולגות גם כשאין קשר בין היצירה שלנו מכיוון שצריך לצמצם אפשרויות ולא להתייחס ליצירה שלנו כיצירה נטו כי יש לנו ציצים. אנחנו גם זוכות לדירוג איכות ההופעה והמוזיקה שלנו לפי האסתטיקה שלנו וכמה אנחנו נחשבות לנאות על פי המבט הגברי, יתרון משמעותי על מוזיקאים זכרים שלרוב לא נשפטים ככה ורק צריכים לנגן יפה.

    אור: בהקשר של השאלה הקודמת - היכולת להפתיע אנשים היא כאמור קצת מאכזבת, אבל היא גם יכולה להיתפס כיתרון.

    אקו: אני לא חושבת שיש חסרונות בלהיות אישה בתעשייה, יש פשוט חוסר כמותי של נשים בתעשייה - וזה קשור הרבה לחינוך וחברה. אין בזה לא חיסרון ולא יתרון, בסופו של דבר, את האדם שאת, ולאנשים שאת עובדת איתם זה לא משנה אם את אישה או לא, רק שתהיי בת אדם. כמובן שבגדול, להיות אישה זה ניצחון ענק בחיים האלה והיכולת לראות את התמונה הגדולה או את התמונה הרגשית של סיטואציות עוזרת בחיים מאוד. וגם תמיד נראה לי שנשים הן ייצור הרבה יותר חזק, שזה תמיד יכול לעזור בחיים בכלל ובחיי יצירה בפרט.

    ושאלה אחרונה, עם איזו אישה הכי היית רוצה לשתף פעולה בפרוייקט הבא שלך?

    אריאל: יש המון מוזיקאיות מופלאות שהולכות להצטרף לשיתופי פעולה איתנו והרשימה רק גדלה, יש יותר מדי קיק אס ביצ'ז מלבחור וגם אין צורך לבחור אחת - כל הפיראטיות חברות.

    אור: אני שומעת הרבה לאחרונה מוזיקאית אמריקאית בשם מורלי (Morly) שאני מאוד מאוד אוהבת. אחרי שלפני כמה חודשים יצא לי להגשים חלום ולשתף פעולה עם ניק זאמוטו מהצמד The Books, אני לא פוסלת שום דבר בנוגע לעתיד.

    אקו: סימה נון. ראפרית, מופיעה עם ההצגה "תיכון מגשימים" והוציאה גם טיון באלבום האחרון של שקל. היא מעולה עם אחלה ווייב, אני מחכה לשמוע עוד חומרים שלה ומקווה שיצא לי לעשות איתה משהו.

  • פוסט אורח: אור אדרי על האלבום "כידוד"

    צילום: פטריק סבג

    אור אדרי תשיק הלילה (3.4) את אלבום הבכורה "כידוד", ולכבוד ההשקה היא מספרת על המאורעות מאחורי הקלטת האלבום: מערכת התופים של א.א., המפגש עם זואי פולנסקי והדירה שהפכה לאימפריה.

    שחף ואני עמדנו בחדר המדרגות של הבניין בו הוא גר בצ'לנוב. בזמן שחיכינו שתסתיים האזעקה ונשמע הפיצוץ המרגיע של כיפת ברזל שהחזיר אותנו לשגרה, הוא הסביר לי שלדעתו אנחנו צריכים למצוא יחד דירה גדולה ולהפוך אותה לאימפריה.

    הייתי כמה שבועות אחרי פרידה, ושם קרשתי. הוא מצדו נתן לי מקום זמני לגור עד שאמצא דירה ואני מצדי דיגמתי לו את הדירה בניקיון שרק מרוקאית מחונכת היטב מסוגלות לספק. חיפשתי דירות, אבל ממש בנחת, כי היה משהו מאוד מרגיע בדירה של שחף ולאף אחד מאיתנו לא בער להתפצל. היה נשמע לי טוב הרעיון, אפילו שדירת שותפים בגיל 29 נשמע רעיון לא הכי ווינרי, אבל היתה לי תחושה שיכול לקרות שם משהו מעצב שאף פעם לא נשכח.

    כמה ימים אחר כך הסתיים מבצע עמוד ענן ומצאנו במודעה ביד2 דירה שנשמעת תפורה למידות שלנו בקטע לא סביר: גם זולה בטרוף, גם ענקית, וגם באמצע סלמה בלי שכנים. את הדברים מהדירה הישנה של שחף העברנו אני שחף ורם אוריון (שגם היה שכן שלנו, וגם שחף היה הבסיסט שלו שנים והרבה לפני שאני הפכתי לבסיסטית שלו) עם עגלה שהיתה בחדר מדרגות התעשייתי של ביתנו החדש, זה היה קל כי הפרידו בין הדירה החדשה לישנה בערך 40 מ'. את הסינתים והמכונות שהשארתי בדירה שעזבתי העברתי יחד עם א.א באוטו שלו, וככה אחרי פחות משבועיים אחרי אותו דיון בחדר המדרגות גרנו בדירה עם חדר שינה לכל אחד, פינת אירוח בכניסה לדירה, מטבח גדול של פעם, אלף מרפסות, ולב ליבו של הבית: אולפן לא קטן בכלל, מלא בציוד שלי, של שחף, של א.א, של טל א אברהם ובהמשך גם של זואי.

    את כידוד התחלתי בלי לדעת שהתחלתי עוד בדירה הקודמת שחייתי בה לפני הפרידה. הקלטתי שם את "דוידוביץ'" בחדר השינה כמתנת חג לסבא דוידוביץ'. פתאום חייתי בחלל שנראה שזה כל מה שצריך לעשות בו. מערכת התופים הירוקה של א.א עמדה מכוונת להפליא בפינת החדר, מגברים פתוחים תמיד, סינתיסייזרים כיד המלך. רק מי שיש לו אולפן בבית ואין לו שכנים יכול להתעורר באמצע הלילה מחלום ולהפיק אותו מאפס לכדי שיר בזמן אמת שמדבר על ההווה והאווירה שמתחרשת ברגע זה. העבודה על מה שהפך בסוף ל-"כידוד" התנהלה בחופש מוחלט תוך כדי שאני ממשיכה לנגן בעוד מלא הרכבים ולשאוב משם עוד ועוד השראה. סשנים ארוכים ארוכים בלי הגבלה של זמן, כי הכל שלנו. אם יום אחד ישאלו אותי מה זה חופש בשבילי, אז סלמה 76, זה חופש אמנותי שאני מאחלת לכל יוצר.

    חודשיים אחרי שנכנסנו לדירה הכרתי את זואי פולנסקי שבאה בסילבסטר שפותח את 2013 עם שני בקבוקי יין לסשן שנמשך עד הבוקר ובעצם היה יריית הפתיחה של להקת המים ריו. מאותו יום זואי הפכה לדמות מפתח קבועה באותה דירה, ושם גם כתבנו והפקנו את אלבום הבכורה של ריו "מכונת הזמן של הלב", מתחילתו ועד סופו. אפילו את הקליפ של "אומץ", הסינגל הראשון של ריו, צילמנו על הגג של אותה דירה. מיליון חברים מתחלפים של שחף ושלי באו לנגן / לשמוח / לגור לתקופות לא מוגבלות (הדירה הזו כבר ידעה ימים בהם היא הלינה בתוכה 7 אנשים ויותר) / לקחת ציוד / להשאיל לנו ציוד / לאפסן אצלנו כלי נגינה (כי היה המון מקום) / לבשל / לאכול / לעשן / לשתות / להתחבא וכו'. ולא רק אנשים. גם המון בעלי חיים כשהכוכבים שבהם היו טאר ואייוי הכלבים של זואי, סטאקה הכלבה הגאונית של רם ולפעמים גם מיציאלה, חתולת רחוב ענקית בצבע כתום שאף פעם לא הצלחנו להבין מאיפה היא נכנסת לדירה, אבל מעולם לא הפריעה או הזיקה. שלוש שנים תמימות העברתי שם כשאני טורחת לצאת משם בעיקר (ולפעמים רק) בשביל להופיע. לאט לאט איבדתי עניין בלצאת "לבלות". כולם היו באים לשם.

    למטרת המיקסים של "כידוד" לקראת סוף התקופה בדירה, הזעקתי את ברונו גרייף מטרי פויזן, עוד אחד מהמנטורים הראשיים בחיי והאיש שלימד אותי קיו בייס ומה זה סינתיסייזר, ומה זה מדיטציה ומה זה קרם הגנה מהשמש, שיבוא מסן פטרסבורג אליה העתיק את חייו, לעשות לי מיקס ומאסטר לאלבום. הוא ישב אצלנו באולפן שבוע ימים וגם ישן בו, שכרנו טייפ אוטארי ענקי כדי להעביר דרכו את כל הערוצים של "כידוד", לתת חיזוקית לסאונד האנלוגי החם שמאפיין את האלבום. לא הייתי צריכה לתת לו שום הערה. הוא הכיר אותי כל כך טוב וידע בדיוק למה התכוונה המשוררת. כל האורחים של האלבום באו לשבת איתנו במיקסים והיתה אווירה חגיגית של סגירת מעגלים.

    משחף ינון השותף נמסרה הכחשה גורפת: "לא היו דברים מעולם".

  • בכורה: אפור גשום - דלות החומר

    שום דבר לא דל ב-"דלות החומר". הסינגל החדש של אפור גשום שופע מפריחה אביבית, כמו טיול בין השדות הירוקים והפרחים המלבלבים של העונה. הוא נשמע כמו שיר ההמשך ל-"אדמה מוגנת" שפתח את אלבומם הקודם והאהוב עלי "מבפנים". דיסטורשנים עדינים מרחפים ברקע כמו ענני נוצה, וקולה הגבוה של הסולנית מיכל ספיר זורח דרכם עד לשיא של הליין המלודי בסוף. אפור גשום אמנם קיימים כבר מסוף שנות השמונים, אך בזמן שהקולגות שלהם גידלו כרסים והבריקו קרחות ושקעו לתוך שממה של בורגנות מוזיקלית, אפור גשום הצליחו לשמור על רוח של נוער אבוד בגינה פורחת. באפריל יצא ללהקה אלבומם השלישי, ומשמיעה מוקדמת הוא יצטרף בקלות לקאנון הצנוע אך המבריק של השוגייז והאינדי הישראלי, משהו שחובבי ועדת חריגים ישמחו לשמוע גם כשהם עצובים.

    הופעות קרובות:
    7.4 בבית המלאכה, חיפה
    18.4 בצימר, תל אביב
    11.5 הופעת השקת בלבונטין, תל אביב