להקת הביצים הקדימה בכמה שנים את גל הרוק-פרברים של הרכבים כמו רגל סברס וקרוקודיל פופולאר, אך היא לא החזיקה מעמד והתפרקה. גיטריסט ההרכב אביעד בן חיים יוצא עכשיו לפרויקט סולו תחת השם אביעד פורצלן עם הסינגל "סדום". נשמע שהוא ממשיך לשלב בין גיטרות חזקות לעברית מחוספסת - והפעם זה אישי.
1. מי אתה?
אני אביעד - עושה מוזיקה, כותב שירים. מנגן גיטרה - בעיקר.
2. מאיפה אתה ואיך התחלת לעשות מוזיקה?
התחלתי לנגן גיטרה בגיל 9. תמיד היתה לי משיכה חזקה לכל מה שמנגן, מרקיד ומזיז את הרגש. שירים הם חברים לדרך. כילד אספתי קלטות ואז דיסקים. חוקר, מחפש את הדבר הבא שיגניב אותי.
3. איך אתה מתאר את המוזיקה שלך?
פופ אגרסיבי-צמרירי-צורם-מתוק ועקום. זה כמו להסתכל על בחור יפה עם עיוות קטן בתווי הפנים וזה בדיוק מה שממגנט אותך להמשיך ולהסתכל.
4. כיצד בחרת בשם הבמה שלך?
אני אוהב את הניגודיות בין העדינות של הבובות, לצליל של שם החומר והמוזיקה שלי. הן גם נורא יפות בעיני, החומר הזה שהוא חלק וחלבי ובוהק וקר, כמעט כמו זכוכית, אבל זה בעצם סוג של חימר. וגם אצל סבתא שלי היו כאלה.
5. מה אתה שואף לעשות מבחינה מוזיקלית?
אלבומים ושירים חשובים, טובים, ומשפיעים. שישארו כאן הרבה אחרי שאני אלך.
6. מה אתה עושה חוץ מלנגן?
עשיתי הסבה מקצועית מתחום הוידאו-ארט בחתונות, שם עבדתי כ-7 שנים. עברתי למחשבים ואני בתחילת הדרך, שוב.
7. ממה אתה מושפע?
המון המון מוזיקה. אני אוהב את הקשת/מגוון. כל תקופה בחיים מביאה אותי לחקור סגנון נוסף. אני שומע צלילים ממוזיקה ניסיונית חסרת צורה (כמעט) ועד פופ מהודק רצח. עובר דרך אזורים כבדים ואפלים עד תמימים וקלילים.
8. איזה אלבום היית לוקח לנסיעה בכיוון אחד למאדים?
Television - Marquee Moon. זה אלבום ענק! מקבץ שירים מעולים, הגיטרות והשירה פשוט מצוינים, לחנים ועיבודים שהם דבש. אלבום מעניין, יש בו אווירה מאוד מאוד מיוחדת. את מבחן הזמן הוא לוקח בהליכה אחורה.
9. איזה אלבום היית מוחק מדפי ההיסטוריה האנושית?
Phil Collins - No Jacket Required. כמעט רק רע הוא עושה.
10. איזה אמן היית רוצה לחמם ולמה?
אולי את ג'יי מסקיס. אני חושב שהוא מוזיקאי גדול וגיטריסט ענק.
11. מה עוד תרצה להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?
כל כמה שנים מגיעה משומקום להקה הירואית שאמורה להציל את הרוקנרול, וכך היה עם The Vaccines. מכונת ההייפ הבריטית החלה לפמפם אותם כבר כשהם העלו ליטיוב דמו לשיר "If You Wanna" ב-2010. שדרן הרדיו הידוע Zane Lowe הכתיר אותו בתור הסינגל הכי לוהט בעולם ומגזין ה-Clash חזה שהם יביאו עידן חדש של מוזיקת גיטרות. העידן החדש הזה אולי לא הגיע, אך מה שכן הגיע הוא האלבום המודע לעצמו מ-2011 "What Did You Expect from The Vaccines?".
הוואקסינז הוקמו בלונדון על ידי הזמר/גיטריסט Justin Hayward-Young שהתגלגל מזה זמן מה בתעשיית המוזיקה. הוא ניגן בלהקת הארדקור-פאנק כבר בגיל 16, התגורר בלונדון עם שניים מחברי Mumford & Sons וניסה את מזלו בתור אומן סולו נוסטלגי בשם Jay Jay Pistolet. אך ב-2009 הוא פגש את הגיטריסט Freddie Cowan, אחיו הצעיר של קלידן להקת The Horrors מר Tom Cowan, והם צירפו להרכב את הבסיסט האיסלנדי Árni Árnason והמתופף Pete Robertson.
בזמן שהיה לוואקסינז הייפ משוגע בבריטניה, בארץ ילדי האינדי פיתחו נוגדנים לחיסונים, ולא בצדק. "What Did You Expect from The Vaccines?" הוא אלבום שמזריק רוקנרול ישר לתוך הוריד של מילינאלים מצ'ועממים. זה כאילו שהקטע הפותח "Wreckin' Bar (Ra Ra Ra)" הולחן לסובלי ADHD עם דקה ו-21 שניות ניהיליסטיות של קצב מהיר, רפרנס לסופר סקוט פיצג'רלד ואפילו סולו גיטרה, קטע שנמצא איפשהו בין הסטרוקס לראמונז לג'יזס ומארי צ'יין ומתחלק לאוזניים יותר מהר מהזמן שלוקח לשלוף את הסמארטפון מהכיס. ואז מגיע אותו סינגל בכורה "If You Wanna" - עדיין בקצב די מהיר רק עם סאונד יותר ריוורבי וחללי ואיזושהי תמימות אירונית עם שורות כמו "Well I don't want to wake up in the morning / But I've got to face the day / That's what all the friends I do not like as much as you say" וההפצרה הרומנטית שאם את רוצה לחזור זה בסדר, זה בסדר, זה בסדר לחזור אלי.
"Blow It Up" לגמרי מקיים את ההבטחה הארספואטית שלו, "Post Break-Up Sex" הסטרוקסי הוא הסינגל הקליט עד כדי כך שעשינו לו סינג-אלונג קטן במאהל האינדינגב, ואם זה לא זוהר מספיק אז יש גם שיר על דוגמנית דנית בשם "Norgaard" שמתפצפץ כמו סוכריות קופצות. לפעמים הוואקסינז דווקא מאיטים את הקצב וחוקרים גם את הצדדים היותר רגישים שלהם, למשל ב-"Wetsuit" עם פזמון האצטדיונים "Put your wetsuit on / Come on come on", הקטע "All In White" הבלאדי-מלנכולי, או השיר הסוגר "Family Friend" שמתפתח בחמשת הדקות שלו מפריטות ענוגות לכאוס מוחלט. הייווארד-יאנג הוא סולן מהסוג כמו שהיו עושים פעם, כזה שיש לו מבט נחוש בעיניים אל עבר האופק וקול עמוק ורגשי שמושר במבטא בין לונדון לניו יורק, איפה שהוא מתגורר אגב בימינו. קאוון מלווה אותו בריפים קלאסיים שנשמעים כאילו שהוא חקר לעומק את מקורות הדלתה של צ'אק ברי ובו דידלי, ומחלקת הקצב של ארנסון את רוברטסון נותנת את המצע ההדוק שמאפשר את כל הרוקנרול הזה. בכלל, הוואקסינז מצליחים למזג בין העבר הרחוק של הרוקנרול מהפיפטיז והסיקסטיז, לעבר הקרוב מהסבנטיז והאייטיז ולהווה במילניום החדש. אולי הם נכשלו ליצור את העתיד, אך האלבום נשען על יסוד של כתיבת שירים כל כך חזקה שגם אתם תתחילו להמהם אותם כבר אחרי השמיעה הראשונה.
סולן עמוק, סולואי גיטרה, כתיבת שירים חזקה - אלמנטים לא כאלה אופנתיים בעשור השני של המילניום החדש, של זמנים רגעיים של כלום. אבל איכשהו הוואקסינז הצליחו לקרוץ לחטיארים כמוני שאוהבים לשמוע אלבומים שלמים ולילדי האוטופליי ביוטיוב. "What Did You Expect from The Vaccines?" הגיע למקום הרביעי במצעדים הבריטיים ולמעמד של אלבום זהב עם מכירות מעל ל-100,000 עותקים, הישג עצום לאלבום של להקת רוקנרול בשנת 2011. מאז הם הוציאו עוד שני אלבומים נחמדים שלא הצליחו לעמוד בגרנדיוזיות של אלבום הבכורה. הייווארד-יאנג שרד כמה ניתוחים להסרת פוליפים ממיתרי הקול, המתופף רוברטסון הוחלף וצורף להרכב קלידן, ובימים אלה הם עובדים על אלבום רביעי שעל פי דבריהם יכיל רוק מצוחצח מהסבנטיז והאייטיז בוויב של Big Star, Todd Rungen ו-Guided By Voices. כך או כך תמיד יהיה לנו את אלבום הבכורה שאולי הוואקסינז לא הצליחו להציל בו את הרוקנרול, אבל כן נתנו לו מלא כבוד.
סגור לתגובות על בחזרה לאייפוד: The Vaccines - What Did You Expect from The Vaccines? - נותנים כבוד לרוקנרול / כללי / עידו שחם
המחט נפלה על שולי התקליט המסתובב. רחש לבן עדין בקע מהרמקולים ומיד אחריו אורגן וחצוצרה עטפו את חלל הדירה. עבר רק שבוע מאז שהרכבתי את מערכת הסטריאו החדשה-ישנה בדירתי ועדיין לא התרגלתי לצלילים החמים שיצאו מרמקולי העץ הישנים. "אלם" (עולם באתיופית), שיתוף פעולה של ההודנא אורקסטרה עם הזמר והמשורר האתיופי דמיסו בלטה, הוא הסינגל הראשון שנוגן על המערכת. הרכבתי אותה משאריות סטריאו שנאספו בדירתי מגורמים שונים: פטיפון שהשאיר מאחוריו חבר שעבר לגור בברלין, רסיבר ישן של הורי, ורמקולים שקיבלתי בירושה מסבי.
הגיטרה של אילן סמילן גורמת לכתפיים להתחיל לקפץ כמו מעצמם, בלי כל מאמץ. הסולן דמיסו בלטה מסלסל את קולו במורד ומעלה סולם שלא שמעתי קודם בחיי, ואז כל האורקסטרה נכנסת פנימה: כלי נשיפה, תופים, בס, אורגן, פרקשן - הכל צועק גרוב! גרוב! גרוב! הגלים מתפשטים מהכתפיים ליתר הגוף. נותר לי רק ללמוד אמהרית כדי להבין את מילות השיר, שאמורות לתאר את אהובתו של בלטה בעיניו כעולם ומלואו. השירה המתפרצת והנרגשת של בלטה בהחלט מביעה את הטוטליות.
כמה זה כיף להפוך צד ולהניח שוב את המחט. שם, מחכה גרסת דאב עם אנסמבל ADYABO, טריו שמנגן מוזיקה אתיופית מסורתית על כלי נגינה פולקלוריים: קראר (כלי מיתר), ושינט (חליל אתיופי) ומסנקו (כלי קשת). מכל אלה המסנקו שובה אותי במיוחד, מזכיר לי מעט את הקמנצ'ה של מארק אליהו. הדאב מגיע ברמיזה בלבד במהלך השיר יותר ברעשי רקע פסיכדליים מאשר בקצב עצמו. הגרוב לא שונה בהרבה מהגירסה המקורית, אבל הגוונים שמוסיפים ההרכב ADYABO מגלים עוד טפח מהעולם הנעלם של אפריקה.
אולי תגידו שהגזמתי, שנסחפתי בהתרגשות ההתחלתית של האזנה ראשונה. רק שההתרגשות לא פוחתת בהאזנות נוספות. האורקסטרה בת 12 החלקים ממשיכה להזין את האוזניים בעוד ממתקים נסתרים ככל שנכנסים לעומק השיר, בעיקר בתחום כלי ההקשה. ועדיין במידה מסוימת, אולי אתם צודקים, אולי נספחתי. אבל זו לא כל הפואנטה? להיסחף לגמרי בעקבות המוזיקה לעולם שאנחנו עוד לא מכירים? יש לי הרגשה שלשם מכוונת ההודנה אורקסטרה, לשכנע את הלא משוכנעים. בורים לבנים כמוני שעוד לא נחשפו באמת למוזיקה אפריקאית. אם זאת המטרה, הם הצליחו בענק.
סגור לתגובות על "ALEM" של הודנא אורקסטרה: צוהר לעולם האפריקאי / כללי / עידו שחם
שעה של אינדי אקלקטי כולל גאראג'-פאנק קליפורני מחברי Together Pangea (בתמונה), סולן צ'יטאז בפרויקט סולו טרי Hypnotic Kingdom ושיר מהחדש והמרגש של יעל איזנברג.
מחר אני הולך אשכרה לרקוד בשתי חתונות: אחד מהחברים הותיקים שלי מתחתן בקסטיאל, ומעבר לפינה אחת מהלהקות האהובות עלי ביקום Slowdive תופיע בבארבי (כל הכרטיסים נמכרו). הכוכבים התיישרו בשבילי ואני לא יודע איך זה ירגיש לדלג בין התחברות קוסמית עם שוגייז לריקודים שיכורים עם פופ ים תיכוני. אבל הכוכבים נתנו לי גם הזדמנות לראיין במייל את Neil Halstead (משמאל בתמונה), הסולן/גיטריסט שהקים את סלואודייב. אז שאלתי אותו מה השתנה אצלם מאז הניינטיז, מה קורה עם אליסון ואיך הם שרדו את תקופת הלעג לשוגייז.
אז, איפה אתה נמצא כרגע ומה עשית בדיוק לפני הראיון?
אני נמצא בביתי בקורנוול באנגליה, התעוררתי מוקדם בגלל הג'ט לג. בדיוק הופענו בקוריאה וביפן אז חשבתי שאספיק לעשות כמה דברים. הה!
הלהקה התאחדה רק לפני כמה שנים אחרי פרידה די ארוכה. באיזה אופן סלואודייב של היום שונה מגרסת הניינטיז?
יש לנו הרבה יותר שער אפור. הרבה יותר ילדים.
אם לשפוט לפי המוזיקה שלכם, אתם נשמעים כמו אנשים מאוד מופנמים ורגישים. האם זה נכון? מה אתם עושים בשביל הכיף?
אני לא חושב שמישהו שפגש את רייצ'ל אי פעם חשד שהיא מופנמת באיזשהו אופן! אבל אני מבין את מה שאתה אומר. אני חושב שלכולנו יש דברים שאנחנו אוהבים לעשות. אני אוהב לגלוש, אני חי ליד האוקיינוס אז זה חלק גדול מחיי. לקרוא, לצאת להליכות, לבלות זמן עם משפחה וחברים, כל הדברים הרגילים.
בוא נדבר על האלבום החדש "Slowdive". בשבילי אחד מהאלמנטים הבולטים במוזיקה שלכם זה הסאונד והאווירה שמשתנים מאלבום לאלבום. לאיזה סוג של סאונד כיוונתם הפעם? מה היו הרפרנסים המוזיקליים וההשפעות?
בכל האלבומים שאני עושה, ובהחלט עם סלואודייב, מתחילים עם כמה רעיונות מוזיקליים קטנים. לאחר זמן מה יש לך הרבה רעיונות קטנים שכאלה. חלקים משירים, מלודיות, אטמוספירות. לופים, עריכות, דברים חסרי צורה או יותר מובנים. אולי אפילו שירים. באיזושהי נקודה האלבום מתחיל לקבל צורה. אני מרגיש שאנחנו יודעים איזה צורה זה יתפוס לפני שמתחילים רק לעיתים נדירות. אחד מהחלקים המהנים הוא לראות את זה בא ואז אולי בנקודה הזו מתחילים להתפקס על מה זה יכול להיות ומקבלים חזון למה שעושים ועובדים לקראתו. הפעם עשינו אלבום יותר פופי, אבל אני מרגיש שזה היה יכול להיות בקלות משהו הרבה יותר מופשט. כולנו שומעים דברים שונים ובגלל שזו היתה הפעם הראשונה מזה זמן מה שעבדנו היה לנו חשוב שזה ישמע כמו סלואודייב. נשמע ברור מאליו אבל זה היה שיקול חשוב.
יש באלבום כתיבת שירים מאוד חדה, אבל גם תחושה של תעופה בחלל. האם אתה צופה בכוכבים? האם אתה מושפע ממדע בדיוני או אסטרונומיה באיזושהי צורה?
כוכב נודד (Star roving), לא השיר, באופן כללי הוא מסע דרך הדמיון כמו שהוא מסע בכל מקום אחר. לפחות במובן שג'ק לונדון כתב עליו. אני בהחלט אוהב מד"ב ובהחלט מנסה ליצור אלבומים שמטיילים בחלל שנמצא בין הכוכבים לשכל.
העטיפה של האלבום נראית כמו צללית של אדם בוכה בתוך סוג של קופסה אשלייתית עם רקע שחור. תוכל לספר על תהליך היצירה של האמנות הזו ומה המשמעות שלה בשבילך?
התמונה לקוחה מתוך "Heaven and Earth Magi", אנימציה שנעשתה על ידי Harry Smith בשנות החמישים. אהבתי את האנימציה המוזרה והסוראליסטית הזו וכשחשבנו על האמנות ועל שם לאלבום חשבתי הרבה על הרעיון של קסם השמים והארץ. נראה שזה יושב על מקומות דומים כמו המוזיקה שעשינו באיזשהו אופן.
לגבי השיר הקלאסי שלכם "Alison" - מי הבחורה המסתורית הזו שהחיים המבולגנים שלה עדיין מרתקים אותך? והוידאוקליפ שבו כאילו שכולם מתמזמזים במסיבה, איך צילמתם אותו?
לקחנו את הכסף ש-Creation (הלייבל שלנו) נתן לנו ועשינו מסיבה! הזמנו את כל החבריםשלנו ונתנו לכמה חברים אחרים לצלם את זה. היה לנו כיף לעשות את הוידאוקליפ הזה. אני אוהב לראות אותו עכשיו כי זה כיף לראות שם כל כך הרבה מהחברים הותיקים שלנו. אליסון עדיין נמצאת אי שם אז אני לא יכול לחשוף יותר מדי לצערי. אבל היא גם משתתפת בוידאוקליפ.
להקות שוגייז ידועות בכך שיש להם מלא פדלים לגיטרה (גם אני מודה באשמה). כמה יש לך? מה הפדלים האהובים עליך ובאיזה שירים אפשר לשמוע אותם?
יש לי כמה. יש כרגע כל כך הרבה חברות פדלים שמייצרות אותם לפי דרישה וחלק מהכיף הוא למצוא פדלים חדשים כל הזמן. Mr Black Phaser הוא הפדל החדש האהוב עלי.
איך שרדתם בשנים שבהם סלואודייב היו מקור ללעג? ואיך זה מרגיש היום כשאתם מקבלים את הכבוד הראוי שמגיע למוזיקה שלכם?
הה! ובכן אני חושב שכשעשינו את האלבומים במשך שש שנים היינו ילדים והיה לנו כיף ונהנינו מזה. אף פעם לא נתנו יותר מדי תשומת לב לתקשורת. חלק מזה היה טוב, הרבה מזה ממש גרוע, אבל היה לנו קהל קטן ומגניב שנהנה ממה שעשינו ואני חושב שתמיד הרגשנו שהיינו מחוץ למיינסטרים והיינו די שמחים להיות במקום הזה. אף פעם לא ציפינו שמישהו יאהב אותנו. אז, אתה יודע, לא משנה מה התקשורת המיינסטרימית חשבה בזמנו אני חושב שתמיד הרגשנו שהיינו יותר חכמים מהם. לא בצורה מתנשאת, טוב אולי קצת, אבל ידענו מה אנחנו עושים וזה היה הגיוני בשבילינו גם אם זה לא היה הגיוני לרוב האנשים!
איזה עצה היית נותן ללהקות שוגייז צעירות שהולכות בעקבותיך?
אל תעשו את זה! הה! לא, אני חושב שלא משנה איזה מוזיקה אתה עושה פשוט תעשה את זה, אתה יודע. למה לא? זה רק מוזיקה!
האם אתה רואה את האיחוד שלכם בתור משהו זמני, או שיש לכם תוכניות מסקרנות לעתיד?
יש לנו כמה רעיונות לפרויקטים עתידיים אז נראה. יש לנו כמה הופעות השנה אז אנחנו במצב של טור כרגע וממש נהנים מהחוויה של להופיע ולנגן את השירים החדשים.
יש עוד משהו שתרצה להוסיף?
תודה על השאלות עידו.
סגור לתגובות על Slowdive בראיון: "אליסון עדיין נמצאת אי שם" / כללי / עידו שחם
