צילום : נדב אברמוביץ (בכינויו מונגוס וורון קושמרוב)
אולי הכרתם אותה בתור הבסיסטית המסתורית של הרכב השוגייז Double Jackal, אבל מיכל לשנסקי מנגנת בעוד להקות בסצנה החיפאית וביניהן הצמד הטרי והרועש Batshitcrazies. הן יופיעו בקרוב בפסטביל Solow, אז זו ההזדמנות לאינטרו.
נפגשנו בכיתה ז' כשהושיבו אותנו אחת ליד השנייה בבית ספר והחמאתי למיכל על המשקפיים המכוערות שלה. מאז יצא לנו ללמוד יחד, לעבוד יחד, לתקלט קצת יחד ולטייל קצת בארץ ובחו"ל.
3. איך אתן מתארות את המוזיקה שלכן?
בעיקרון שירים מאוד קצרים ופשוטים על דברים שמעצבנים אותנו ביום יום ולפעמים גם על סיטואציות ספציפיות שעצבנו אותנו. הליריקה לפעמים באנגלית ולפעמים בעברית, בהתאם למצב רוח. משהו קצת גאראז'י אבל עם טיפה יותר צעקות וכעס אנחנו מניחות. אמנם אנחנו דואו של בס תופים אבל כשנקליט את האי פי (בקרוב) נוסיף גם גיטרות וכל מיני סינתים עקומים למיניהם.
4. כיצד בחרתן בשם ההרכב?
האמת שבהתחלה היינו עושות כל הופעה תחת שם אחר, עד שהתקבענו משום מה על השם הנוכחי, שהוא לא כזה טוב אפילו, אבל נזרום. לפני כן היינו לה-גוורדיה, נערת המכפלה ויש עוד רשימה ארוכה של כאלה שלא שומשו (לצערנו הרב). אז לגבי הבאטשיטקרייזיז - לפני כמה חודשים היתה בחיפה מתקפת עטלפים חמורה והם חרבנו על כולם המון, אז ככה חשבנו על זה.
5. מה אתן שואפות לעשות מבחינה מוזיקלית?
אנחנו שואפות להגיד מה שיש לנו להגיד ובקול רם.
6. מה אתן עושות חוץ מלנגן?
טליה מתעסקת כמה שנים בצילום וידאו וסטילס ואני (מיכל) מתעסקת בעריכת וידאו וגרפיקה, אז אנחנו מנסות בזמן הפנוי ליצור כמה שיותר מהכל, ואם מתאפשר ביחד אז הכי כיף. כרגע אנחנו עובדות על פיילוט לסדרת רשת דוקומנטרית, שתספר על אנשים שגרים ויוצרים בחיפה - להקות, אומנים, וכו'. מקוות שתוכל לצאת באופן עצמאי בחודש חודשיים הקרובים.
7. ממה אתן מושפעות?
מחיות חמודות שאנחנו רואות ברחוב ובבית.
8. איזה אלבום הייתן לוקחות לנסיעה בכיוון אחד למאדים?
The Garden - The Life And Times Of A Paperclip
9. איזה אלבום הייתן מוחקות מדפי ההיסטוריה האנושית?
בעיקרון יש מבחינתנו הרבה אלבומים מחוקים מדפי ההיסטוריה של עצמנו, אבל לא היינו רוצות למחוק אלבום למישהו אחר כי תכלס מה אכפת לנו.
10. איזה אמן הייתן רוצות לחמם ולמה?
Amyl And The Sniffers, Cherry Glazzer - וגם סתם לראות אותם בהופעה יהיה נחמד.
11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?
תבואו להופעות או שתשמעו מוזיקה מקומית בבית או גם וגם זה כיף ונחמד לכולם תתרמו מה שאפשר לתרבות בערים שלכם גם אם הן מתות וגם אם הן בפריפריה ותגידו מה שיש לכם להגיד בלי לפחד מאף אחד ואז יהיה כאן ממש קצת יותר טוב אולי. אה AND TIP THE WAITRESS.
ת'רסטן מור אולי תפס את הפוקוס בתור גיטריסט/סולן סוניק יות', אבל הקקופוניה השמימית שלהם לא היתה קורית לולי עבודת הגיטרה של שותפו ללהקה לי רנלדו. הם יצרו ביחד צליל חדש של רוקנרול שחיבר בין פאנק לאוונגארד, עם כיוונוני מיתרים לא שגרתיים, ובעיקר, מלא אנרגיה ותעוזה להתעלל בגיטרות חשמליות כדי להוציא מהן כמה שיותר וואט. רנלדו תפס מדי פעם את עמדת הזמר בהרכב, אך הוא גם עומד בזכות עצמו עם 13 אלבומי סולו שהוא שיחרר כבר מאז 87', 16 ספרים פרי עטו וגם אומנות ויזואלית - שלא לדבר על הפקות ושיתופי פעולה. כעת רנלדו מגיע ב-20.9 למרכז ענב בתל אביב. הוא יבצע הופעת סולו אינטימית שתכלול את הסיפורים מאחורי המוזיקה וסשן שאלות-תשובות עם הקהל. לכבוד ההופעה, תפסתי אותו במייל וביררתי איתו איך הוא ניגש לגיטרה האקוסטית לעומת החשמלית, מתי בכלל הוא התחיל לנגן גיטרה ומה הוא הרגיש כשבחרו בו בתור הגיטריסט הטוב בעולם.
היי! קודם כל, איפה אתה נמצא כרגע ומה עשית לפני הראיון?
אני נמצא כרגע בטיסה מבוגוטה בקולומביה לסנטיאגו בצ'ילה בטור בדרום אמריקה עם הטריו שלי. ביליתי את הימים האחרונים בבוגוטה וזה היה הביקור הראשון שלי בעיר.
באלבום האחרון שלך "Electric Trim" שיתפת פעולה עם המוזיקאי הספרדי Raul Fernandez. איך נפגשתם ומדוע החלטת לעבוד איתו?
נפגשנו כשההרכב שלי עבד איתו על האלבום "Acoustic Dust" ב-2013 בברצלונה. האלבום הזה היה אוסף של שירים שהוקלטו באופן אקוסטי. לאחר מכן דיברתי עם ראול על האפשרות לעבוד ביחד על חומר חדש, ובתחילת 2015 קיבלנו את ההזדמנות כשהוא בא לעבוד איתי בניו יורק ולנסות לפתח כמה שירים. שנינו מאוד אהבנו את מה ששמענו והחלטנו לעשות ביחד את האלבום האחרון "Electric Trim".
עבדנו על האלבום לסירוגין במהלך שנה של סשנים באולפן. באלבום מנגנים חברים מההרכב שלי The Dust שכולל את Steve Shelley, Alan Licht, Tim Luntzel ומוזיקאים נוספים (Nels Cline, Sharon Van Etten, Kid Millions), אבל זה לא "אלבום להקה" במובן שבו היה האלבום הקודם שלי "Last Night On Earth". באלבום הזה מעורבת יותר "הפקה" - תהליך מאוד שונה מאשר להקליט להקה "בלייב" בחדר שזה מה שעשינו ב-"Last Night On Earth", על פי המודל שהשתמשנו בו בסוניק יות' במשך שנים. יש באלבום הרבה אלמנטים אקוסטיים וגם גיטרות חשמליות - ערבוב די טוב בין השניים - וגם סמפלים וביטים לצד תיפוף מסורתי. אני מאוד גאה באלבום הזה, אני חושב שזה אחד מהדברים הכי טובים שעשיתי אי פעם. היתה שם הרבה עבודה קשה אבל סך הכל היה כיף לעשות אותו, ושיתוף הפעולה שלי עם ראול עוד ממשיך - למעשה בדיוק סימנו סשנים ראשונים לקראת האלבום הבא שלי.
הזכרת בסשן האחרון שלך ב-KEXP שיש סיפור מאוד מוזר מאחורי הליריקה של "Uncle Skeleton", אבל לא סיפרת אותו. תוכל לשתף אותו בבקשה?
זה לא סיפור מוזר, אבל יש סיפור קטן מאחורי השיר הזה. הכנתי את הלחן - אני חושב שזה סוג של "מערבון היפי" כמו השיר "Me and My Uncle" של Papa John Phillips. היתה לנו ליריקה לפזמון, אבל לא היתה לנו ליריקה לבתים. זה היה אחד מהשירים האחרונים שעבדנו עליהם עבור האלבום, ובנקודה מסוימת ראול אמר שנצטרך להשאיר את השיר הזה להזדמנות אחרת אם לא נוכל לסיים את הליריקה. אבל מאוד אהבתי את הלחן ולא רציתי להשאיר אותו על שולחן העריכה. רוב הליריקה ב-"Electric Trim" נוצרה מתוך שיתוף פעולה שלי עם חברי, הסופר Jonathan Lethem. לפעמים הוא שלח לי ליריקה ששמתי בצד. אחת מהליריקות המוזרות שלו הגיעה על עמוד שנקרא "Let The Skeleton Breathe". כשקראתי את המילים בפעם הראשונה לא התחברתי אליהן בכלל, חשבתי שאין סיכוי שאוכל לשיר אותן, ושמתי אותן בצד. רק זמן מה לאחר מכן גיליתי שהן מושפעות מספר שהוא עבד עליו באותו הזמן, "A Gambler's Anatomy". לקחתי אותן למיקרופון כדי לתת להן צ'אנס - הייתי די נואש כדי למצוא דרך כלשהי להציל את השיר הזה - והפלא ופלא, הן התאימו אליו כמעט באופן מושלם. המילים חסרת ההגיון האלה כמעט התאימו לבית ונהיו לפתע הגיוניות לגמרי בהקשר של השיר! עשינו כמה שינויים קטנים והכל הסתדר.
יש ב-"Electric Trim" הרבה גיטרות אקוסטיות. איך אתה ניגש לאקוסטית לעומת חשמלית?
למעשה, הגישה שלי לא כל כך שונה. אני מנגן בכוונון פתוח ומחפש טקסטורות מעניינות וצירופים הרמוניים. בזמן האחרון אני מרגיש שיותר ברור לי איך אני נשמע על גיטרה אקוסטית - וזה קצת יותר תובעני, בלי כל המעטפת של רעש ווליום. למדתי לנגן על אקוסטית, וזה תמיד יהיה ככה, אפילו אם החשמלית היא הכלי המרכזי שלי במשך שנים - לפחות באופן פומבי! אני מנסה לגשת בכל מה שאני עושה עם גישה די פתוחה ו-"ניסיוניות". בימים אלה אני מנסה לאתגר את עצמי לעשות משהו שונה, לקחת את המוזיקה שלי לכיוונים חדשים. זה די נסיוני בשבילי לנגן כרגע על גיטרה אקוסטית, אחרי היסטוריה כל כך ארוכת שנים עם החשמלית. זה נראה לי כמו המהלך הכי רדיקלי שאני יכול לעשות, בהתחשב בהיסטוריה האישית שלי עם רוק רועש וחשמלי. אבל אפילו כשאני מנגן על גיטרות אקוסטיות יש עדיין קצת חשמל באוויר והגברה, ואני עדיין מגלה טכניקות וכיוונונים חדשים. למעשה, הגיטרה החשמלית מתחילה להתגנב בחזרה פנימה בטור הקרוב - אנגן גם על האקוסטית וגם על החשמלית. ההופעות האקוסטיות האחרונות שלי איפשרו לי להופיע באולמות ישיבה יותר אינטימיים, וזה גם חלק מהאתגר. זה די מתגמל לשתף את החוויה עם הקהל באולמות קטנים - אני מרגיש הרבה יותר מחובר לקהל, אבל שוב, זה גם הרבה יותר חשוף מאשר שתהיה להקה סביבי וכל הרעם החשמלי הזה. אמשיך לעשות מוזיקה ניסיונית והקלטות אבסטרקטיות גם על חשמליות וגם על אקוסטיות. כרגע אני נהנה מהאתגר לעבוד במוד של כתיבת שירים והאקוסטית די מתאימה לפרקטיקה הזו.
אתה מנגן גיטרה כבר די הרבה זמן. באיזה גיל התחלת? איך אתה שומר על עניין ואתגר אחרי כל כך הרבה זמן?
התחלתי לנגן גיטרה בסביבות גיל 13, כשלמדתי שירים של הביטלס, בוב דילן, ניל יאנג, וקרוסבי סטילס ונאש, משהו כזה. היה לי בן דוד מבוגר יותר שהראה לי כמה כיוונונים פתוחים, מה שנהפך לאטרקציה מיידית, ויותר מאוחר הוביל לכדי שיטת עבודה. הגיטרה היא כמו תזמורת ניידת. יש סיבה למה מוזיקאים וטרובאדורים מסתובבים איתה במשך מאות שנה. במובן מסוים הגיטרה היא כלי הליווי המושלם לקול האנושי. אין לי שום בעיה לשמור על עניין בכלי. לכל כלי יש את האופי שלו ובכל פעם שאני מרים אחד חדש אני מגלה דברים מעניינים.
מגזין ספין בחר בך יחד עם ת'רסטן מור בתור הגיטריסטים הכי טובים אי פעם. איך זה גרם לך להרגיש? במי אתה היית בוחר לראש הרשימה ולמה?
ובכן, ההבחנה הזו ניתנה לת'רסטן כמה שנים מוקדם יותר על ידי מגזין הרולינג סטון שמיקם אותנו במקומות ה-33 וה-34. זה נשמע הוגן! כשספין הכריזו עלינו במקום הראשון, ובכן, קודם כל זה היה סוג של כבוד, אני מניח, אבל כבוד קצת מוזר ממגזין שלעולם לא באמת תמך במוזיקה של סוניק יות'! מצד שני, זה נראה לנו אבסורדי שהם ישימו אותנו במקום הראשון! עם כל הגיטריסטים המדהימים שיש, זה נראה לנו טיפשי שדווקא אנחנו נהיה בראש הרשימה. זה לא היה לעניין מבחינתנו. כן, יצרנו סגנון משלנו, אבל איכשהו ההבחנה הזו היתה קצת מפוספסת מצידם. זה כאילו שהם לא באמת ידעו על מה הם מדברים, חה.
לצערנו המלחין/מוזיקאי גלן ברנקה נפטר השנה. איך הוא השפיע עליך בתור מוזיקאי? האם היית איתו בקשר לפני שהוא מת?
גלן היה אחד מהמוזיקאים הכי רדיקאליים ובעלי חזון שפגשתי בחיי. כשנפגשנו בפעם הראשונה בשנות השבעים המאוחרות והקשבתי למוזיקה שלו, מעולם לא שמעתי משהו כזה. היצירה שלו השפיעה עלי בכל כך הרבה צורות. גלן הגיע מעולם התיאטרון והוא היה מאוד מודע לדרמה שהופעה יוצרת על במה. זה היה אחד מהאלמנטים החזקים שהוא עבד איתם, הסוג של דרמה הגדולה של התצוגה - הווליום הקיצוני והדינמיקה של המוזיקה. זה אחד מהדברים שקיבלתי ממנו. הוא נתן לי השראה בכל כך הרבה צורות. כמובן, העובדה שהוא הוציא את שני האלבומים הראשונים של סוניק יות', כשלאף אחד אחר לא היה אכפת מאיתנו - הוא ראה את הפוטנציאל שלנו וזה מדהים להיזכר בזה. נשארנו בקשר, גם אם לא קרוב, עד שהוא נפטר. באופן מסוים, אם לא ראית את המוזיקה שלו בהופעה, אולי לעולם לא "תבין את זה", אבל ההופעות שלו לאורך השנים היו מהחוויות המוזיקליות הכי מאתגרות ומדהימות שחוויתי בחיי. הוא חשב על מוזיקה באופן מעמיק ותמיד נתן 100% בהופעה.
למה נוכל לצפות מההופעה שלך בתל אביב? האם אתה מתכנן לעשות עוד דברים בזמן שתהיה בישראל?
הטור הזה נקרא "Solo Songs and Stories". זו הולכת להיות הופעת סולו, עם כלים חשמליים ואקוסטיים. ההופעה שלי כרגע כוללת בעיקר שירים מ-"Electric Trim" - אם כי בגרסה יותר מופשטת. מאוד מעניין אותי לנגן את השירים בפורמט סולו - בדומה לאיך שהם נכתבו במקור. אספר כיצד הם נוצרו, אדבר או אקריא קטעים מהספרים שלי, אראה קטעי וידאו ואעשה סשן שאלות-תשובות עם קריין ועם הקהל. הרעיון הוא לפתוח קצת את חוויית ההופעה ולנסות לתת להופעות האינטימיות האלה היבט יותר אישי. מה שיקרה בפועל עדיין לא ברור - ברגע שהטור יתחיל נראה מה עובד ומה לא! זה יהיה הביקור השלישי שלי בישראל - לצערי הנסיבות לא מאפשרות לי לעשות הרבה הפעם, אבל אנסה לראות ולחוות את כל מה שאוכל.
יש עוד משהו שתרצה להוסיף?
רק שאני מאוד שמח לחזור לישראל ולנגן את המוזיקה שלי לכל מי שמעוניין לשמוע אותה.
סגור לתגובות על לי רנלדו בראיון: "זה די נסיוני בשבילי לנגן כרגע על גיטרה אקוסטית" / כללי / עידו שחם
איתי זבולון אולי ויתר על ויתרתי, אבל לפני שנתיים הוא חזר עם טריו טרי בשם Mayonesa. הצחוקים בעברית הוחלפו בהרהורים רגשיים באנגלית והפאנק באינדי רוק יותר מגוון. עכשיו כשהם משיקים את אלבום הבכורה "Everything" (שבת 25.8 בלבונטין) תפסתי את זבולון לראיון במייל וביררתי איתו מה גרם לו לקחת את הפנייה המוזיקלית הזו, איך היו החיים בתור מנהל המידנייט פיקוקס והאם נראה ממנו בקרוב עוד דמויות ויראליות כמו יניר האחמ"ש.
היי איתי, אז איפה אתה כרגע ומה עשית בדיוק לפני הראיון?
אני נמצא בדירה "שלי". אכלתי מלפפון חמוץ. למרות שהתרחקתי משימורים בחודשים האחרונים, עדיין אני מוצא יופי בשימורי חמוצים ובלבבות דקל.
באינטרו שעשיתם אצלי בבלוג כתבתם שתרצו לאחד את להקת גרנדדי ולחמם אותה, ואז להקת גרנדדי אשכרה התאחדה והגיעה לארץ. הלכת להופעה? ניסית לארגן חימום? אם כן, מדוע זה לא צלח?
לא, הייתי בהודו. זה היה מצער שלא יכולתי ללכת להופעה של להקה שאני אוהב ומעריך. מצד שני - היה לי ממש כיף שם.
נראה שלקחת פנייה די חדה מויתרתי למיונזה - עברת מעברית לאנגלית, מפאנק מכסח לאינדי רוק יותר איטי ורך והחלפת את הצחוקים והסאטירה בהרהור ורגש. אתה גם מרגיש שיש הבדל גדול בין שתי הלהקות? מה גרם לך לנסות משהו ממש שונה?
ברור שיש הבדל. מיונסה היא ביטוי שונה עם קונטקסט שונה. קשה לי להגדיר מה "גרם" לעשות את הפנייה, זה פשוט קרה. חלק מהשירים של האלבום שיוצא נכתבו בזמן שטיילתי בחו"ל. אולי שינוי הנוף גרם לי להסתכל על דברים באופן אחר? אולי השפה השונה נתנה לי להביע מקומות שלא הייתי רגיל לכתוב עליהם בעברית. אבל, גם המיונז אוהבים לכסח, נדמה לי ששמעת רק קומץ מהשירים.
איך אתה חושב שמעריצי ויתרתי יקבלו את המוזיקה של מיונזה?
אין לי מושג. אני מקווה שיאהבו ואם לא סחטיין.
הסאונד של מיונזה מזכיר לי אינדי רוק אמריקאי מהניינטיז וגם ריליסים מפאסט מיוזיק כמו ה-Walkie Talkies ו-Plastic Peacocks. יש בזה משהו או שממש פספסתי? מה בעצם היו הרפרנסים שלכם לאלבום?
אנחנו מאוד אוהבים מוזיקה מהניינטיז. יש בשירים של הלהקה (וגם באלה שלא שמעת), מנעד רחב של השפעות: פוסט-רוק, גראנז', מטאל, פאנק, פופ.
אומרים אגב שהיית פעם המנהל של המידנייט פיקוקס. מה נדרשת לעשות בתפקיד? מדוע פרשת?
זה נכון. הייתי מעריץ קרוע של הפיקוקס. מצאתי בהופעה שלהם שילוב פנטסטי של תיאטרון, קברט ומוזיקה. הייתי מגיע להופעות שלהם בכל הארץ. מתי שהוא הציעו לי לנהל אותם. בשביל ילד בן 21, להסתובב עם הלהקה שהוא הכי אוהב, היה פנטסטי. עשינו כל מני דברים ביחד: הפקנו קליפ. ארגנו הופעות. אכלנו בורקס. עשינו צחוקים. היה כיף.
מלא אנשים מכירים אותך בזכות דמויות היוטיוב שלך כמו יניר האחמ"ש או ווהאן. אתה מרגיש שההכרה הזו עוזרת למוזיקה שאתה עושה?
קצת. זה אולי גורם לאנשים שמכירים אותי מדברים אחרים שעשיתי להיחשף למוזיקה שאולי הם לא היו שומעים עליה.
למעשה מזה זמן מה שלא עשית דמות ויראלית חדשה ואני בטוח שרבים היו רוצים לראות את זה. אפשר לשאול למה?
שמע. אני עושה הרבה פחות סרטונים, אבל זה לא שאני לא עושה בכלל. לפני שנה עשיתי את "כביסה מלוכלכת - הטריילר" ולפני כמה חודשים שיחררתי את יצירת האוונגרד "בני, בתי". לא מזמן צילמתי וידאו חדש והוא בעריכות. סטיי טיונד!
9. בכללי, מה אתה חושב על מה שקורה עכשיו בסצינת המוזיקה בארץ? איזה אומנים מקומיים אתה אוהב כרגע?
יש יותר יוזמות, פסטיבלים ואירועים מאי-פעם. מאוד מגניב. צריך להמשיך לתת וליזום. המון אנשים רעבים לתוכן מעניין, מורכב, שונה. יש אחלה להקות, ישנות וחדשות: רגל סברס, דף צ'ונקי, אינגה-דינגו, הגרייט מאשין, קין והבל, לילי פרנקו, נוט און טור, בונז'ור מאשינז, איפהשהו, סווטשופ בויז ועוד.
10. יש עוד משהו שתרצה להוסיף?
יש לנו הופעת השקה! שהרי היא הסיבה למה הראיון הזה מתקיים! מוצ"ש, 25.8, 22:00, לבונטין 7! אורחים מיוחדים: ערוץ הכיבוד ושוזין!
סגור לתגובות על איתי זבולון מ-Mayonesa בראיון: "המון אנשים רעבים לתוכן מעניין, מורכב, שונה" / כללי / עידו שחם
