10 סיבות למה אסור לפספס את אינדינגב 2010

לכל מי שחי מתחת לסלע וכרגע הציץ החוצה לראות מה קורה, בשבוע הבא יתקיים פסטיבל אינדינגב 2010, הרביעי במספר. הייתי שם בשנה שעברה והיה פשוט מעולה. משום מה השנה אני שומע כל מיני התלבטויות מכל מיני אנשים סביבי אם ללכת או לא. אישית אני לא מבין על מה יש להתלבט בכלל, אבל כדי לעזור ולהביא את ה-"כן" המיוחל, קבלו 10 סיבות למה אסור לפספס את אינדינגב 2010:

1. הופעות מעולות. למקרה שזה לא ברור מאליו, אינדינגב זה חגיגה מוזיקלית של הופעות מעולות. יש באינדינגב יותר קהל מאשר בהופעה הממוצעת, והלהקות מעלות את השואו שלהם מדרגה אחת קדימה. הסאונד באינדינגב טוב, והאווירה של הופעות במדבר הפתוח ממש כיפית, על אחת פי כמה וכמה כשמדליקים את המזלפים ביום מדברי לוהט.
2. יש משהו לכל אחד. משום מה יש השנה תלונות לגבי הליינאפ של אינדינגב, שהוא "מאכזב". תגידו, איך לכל הרוחות ליינאפ של עשרות להקות מכל הסוגים, מאקטים מוכרים יותר (נועם רותם, בום פם, קרולינה) ועד ללא מוכרים בכלל (קרלי פיירבורן בנד, סומסום, לברדור לברטוריז), רועשים (שני/אחרון/אוקטובר, אשכרה מתים, Mad Bliss), שקטים (Aprons, יאיר יונה, טליה אליאב), נסיוניים (מורחת לאקום, We Are Ghosts, Massive Fingerz Spacetrip), פופיים (נערות ריינס, אלקטרה, מיכל לוטן), ועוד רבים מוגדר כמאכזב? יש באינדינגב משהו לכל טעם, וגם הזדמנות פז לפתוח את הצ'אקרות המוזיקליות לדברים שלא הייתם שומעים אחרת.
3. להיות שם כשזה קרה. הייתם שם כשקוקהאד ניפץ לאיתן רודשנסקי מהמידנייט פיקוקס את הבאס? או כשסולן אינגה דינגו הבטיח להתפשט אם אנשים ירקדו לצליליו, ואז מימש את הבטחתו? או כשאסף אבידן הלך לנגן ספונטנית לבאי אינדינגב 2008 שנותרו בלי כרטיסים? או באינדינגב המיתולוגי הראשון שכל מי שהיה בו נשבע שהיה הכי טוב? לא? אז כדאי שתגיעו לאינדינגב הפעם. מי יודע מה יקרה שם.
4. השלמת פערים. רוב האנשים הם לא מכורי מוזיקה שעוקבים אחרי כל פיפס ופופס, ואין להם מושג כשאנשים כמוני עושים ניימדרופינג לשמות כמו אד טרנר אנד דה דנילוף סנטר. לכן, אינדינגב זאת הזדמנות פז להתעדכן, לראות, ולשמוע את האמנים השווים בארצינו במרוכז ובמקום אחד מאשר להתרוצץ בין אירועים בפייסבוק ומועדוני הופעות. אחרי אינדינגב, בפעם הבאה שתהיו באיזה בר היפסטרי ואנשים ידברו על Bela Tarr לא תהיו נבוכים יותר.
5. לגלות את הדבר הבא. גם מכורי מוזיקה לא מספיקים לעקוב אחרי כל דבר שזז, ואיכשהו אינדינגב היתה עד כה במה מעולה להעלות להקות חדשות לתודעה. גילינו באינדינגב להקות מעולות כמו קיצו, טייני פינגרס, אינגה דינגו, ועוד. מי יודע את מי נגלה הפעם?
6. מחיר משתלם. אם עד עכשיו לא השתכנעתם, אפנה לחוש הקמצני-לוגי שלכם. לראות 4 הופעות במחיר סביר יעלה לכם 160 ש"ח ביום ביום. הכרטיס לאינדינגב עולה 170 ש"ח (וזה אחרי שהיה מחיר מבצע של 150), וכולל גישה לעשרות הופעות. בטוח תהיו ב-4-5 הופעות במינימום כך שתקבלו את התמורה לכספכם והרבה מעבר לזה.
7. קהל מעולה. באמת שמגיע לאינדינגב אחלה של קהל – אנשים טובים ויפים במצב רוח מרומם, לא נעים להגיד, אבל אנשים הרבה יותר איכותיים מאלה שבאים לאירועים ההמוניים הרגילים. אם רק כל יום עצמאות היה מורכב מקהל שכזה. תפגשו שם מלא חברים, תכירו אנשים חדשים מכל הארץ, ואולי אפילו תהיה לכם איזה הרפתקה רומנטית, אולי אפילו אחת כזאת שתמשיך מעבר לפסטיבל. כן בחורות, אני פתוח להצעות באינדינגב.
8. מוי כיף. מעבר למוזיקה, יש אווירת פסטיבל פר אקסלנס באינדינגב. זאת אווירה חופשית שבה מותר ואף רצוי לעשות שטויות ולמקסם את ההנאה בכל צורה שרק נראית לכם, כל עוד זה לא הורס את הכיף של מישהו אחר. זאת הזדמנות לחופש מהשגרה, מתבניות הסופש הצפויות, ומעצמכם. יאללה בלאגן!
9. תתחרטו אם לא תלכו. אם לא תלכו, תראו את חבריכם שהלכו לאחר מכן. הם יספרו לכם סיפורי שכרות מצחיקים עם חיוך ענק על פניהם, ואתם תאכלו את הלב שלא הייתם שם ותשבעו לנסוע בשנה הבאה. במילותיו של מארק טוויין, "כשתתבגרו, תגלו שהדברים היחידים שתתחרטו עליהם הם הדברים שלא עשיתם".
10. תאמינו לי, כדאי ללכת. תגידו שלום אם במקרה תתקלו בי שם.