עידו שחם • 28 במרץ 2013
סקר להקות ואמני שוליים
כשטיילתי לפני שנתיים בקליפורניה הכרתי את Dan, איש מרצ'נדייז מקועקע שעבד עם הלהקה Thrice. דיברנו הרבה על מוזיקה, והוא סיפר לי שבלוס אנג'לס יש 100,000 להקות. הנתון הזה נשמע לי פנטסטי והתחלתי לתהות - כמה להקות ואמני שוליים יש בארץ? בשבוע שעבר קיבלתי תשובה.
הבלוג המופלא אפרכסת מפרסם מדי שבוע את הופעות השוליים בתל אביב. הם מפרסמים אותן גם בגוגל קלנדר. לגוגל קלנדר יש API. זה אומר שאני יכול להתחבר אליו בעזרת קוד ולשלוף נתונים. כלומר, אני יכול לשלוף את כל ההופעות שהיו בתקופה מסוימת, לייצא אותן לאקסל, ולהוציא סטטיסטיקה. וכך עשיתי.
אני מתכבד להגיש את סקר הלהקות ואמני השוליים הישראלים. אתם מוזמנים לדפדף, להוריד, להעתיק, למיין, לשתף, ולצטט. אני יודע שהוא לא מדויק. לסקר יש כמה מגבלות:
- לא כל ההופעות בארץ נמצאות בסקר, אלא רק מה שתועד על ידי חברי האפרכסת. לא תראו שם הופעות מחוץ לתל אביב, הופעות מיינסטרים, מזרחי, ג'אז, וכו'. עם זאת הם כן תיעדו המון הופעות מרחבי הקשת המוזיקלית של סצינת השוליים פלוס.
- תיקנתי שמות של אמנים שהופיעו בכמה ווריאציות. אם מצאתם טעויות אנא שלחו תיקונים. אם אתם רוצים לעזור בעריכה אשמח לתת לכם גישה למסמך.
- הסקר לא כולל פסטיבלים וערבי הופעות, אלא רק הופעות בהם שמות האמנים צויינו בכותרת האירוע. יש גבול כמה זמן חופשי יש לי, והאמנים הרציניים בכל מקרה עושים ערב משלהם.
מה גיליתי בסקר? אם ללוס אנג'לס יש את ה-100,000 שלה, לפי שנת 2012 יש כמעט 1,000 להקות ואמני שוליים פעילים בארץ. זה אומר שאם נפזר אותם באופן שווה על כלל האוכלוסיה יש אמן לכל 7,500 איש. לצערי אם נהיה יותר ריאליסטים הסצינה נראית הרבה יותר צפופה.
אינדינגב, הפסטיבל הגדול של הסצינה, מושך כ-3,000 כ-5000 איש. לקצה יש כ-6,700 לייקים בפייסבוק. אז נהיה נדיבים ונניח שיש בסצינה קהל של 10,000. זה אומר אמן אחד לכל 10 אנשים בלבד. גם אם נפריז עם הערכה של 100,000 איש בסצינה, עדיין היחס של אמן לקהל מאוד קטן. זה לא חדש שאין מספיק קהל לתמוך בכולם, אבל עכשיו רואים את המספרים בבירור.
עוד נתון מעניין הוא באיזה תדירות להקות מופיעות. לפי האפרכסת, בשנת 2012 כל אמן הופיע בממוצע כ-2 פעמים בשנה. נשמע מעט, אך ב-2012 היו כ-2,300 הופעות, כלומר, 6 הופעות שוליים בתל אביב ליום. הלהקות שהופיעו הכי הרבה ב-2012 היו The 1840s, Brain Candies, נערות ריינס, אבי הזמר, ו-Cannons. כל אחת מהן הופיעה בממוצע כמעט כל חודש או יותר.
הסקר נתן לי גם מבט על רוסטר אמני השוליים בארץ. כמה מתוך ה-1,000 אני מכיר? כמה שמעתי? כמה ראיתי בהופעה? גם אם הייתי רוצה להתעדכן, זה בלתי אפשרי. אפילו ללכת להופעה כל יום לא היה מספיק.
(צילום על ידי גוני ריסקין)
ההתבססות על אפרכסת לא נותנת נתונים מהימנים מספיק, כיוון שהאתר לא מתיימר להציג תמונה מלאה של הכל ומכל, אלא בעל כיוון מאוד ברור. אפילו בתוככי תל אביב ובתוככי סצנת השוליים, יש המון אמנים קטנים שמופיעים רק במועדון ספציפי כזה או אחר (הצימר, למשל) שאינם באים כאן לידי ייצוג, וזה מבלי להזכיר ז'אנרים נוספים, אמנים מחוץ לתל אביב וכו'.
מה שכן, בין אם אכן הנתון של 100,000 אלף נכון לגביה, בלוס אנג'לס רבתי מתגוררים יותר מפי 2 אנשים מתושבי מדינת ישראל, מה גם שהלהקות בה לא פונות רק אל תושבי העיר, אלא יכולות לצאת ממנה לכל מקום בארה"ב, וכמובן הלאה לחו"ל בהיעדר מכשלות השפה. הסצנה בארץ היא אולי רבת משתתפים באופן יחסי מבחינת הפועלים בה, אבל מבחינת קהל, היא בבעיה רצינית. והשעות המאוחרות, חוסר היציאה לפריפריה, ההתמקדות רק בפרסום פייסבוק, המיינסטרימיזציה של כלי התקשורת (מישהו עוד זוכר איזה דברים מצוינים שודרו פעם בתחנה הצבאית?) וכו' גם לא מועילות לקידומה.
רק תיקון קטן: נכון, אפרכסת מתמקד בסצינת השוליים בת"א – זאת המטרה והיא גלויה, אבל כן משתדל עד כמה שניתן לסקר את כל המועדונים הרלוונטיים בעיר, כולל הצימר. לא תמיד המקומות מפרסמים כרוניקות בזמן (או בכלל) ולכן לא תמיד התמונה מלאה.
עידו, תודה על הפרגון. הפתעת. וסחטיין על החפירה והאקסל :)
עוד משהו שנשכח: אני מניח שכמה מההרכבים הם הרכבים חד פעמיים שנוצרו מאיחוד הד-הוק להופעה ספציפית – לא נדיר בשוליים. מצאתי גם אמן לא ישראלי אחד (kid 606) – אבל כנראה שיש בודדים כאלו ברשימה.
פרוייקט מצויין – היה אולי שווה להפוך אותו לויקי של אמני שוליים ישראליים. הבעיה היא שכמעט אין אנשים עם הידע והזמן לפקח על התוכן באתר. אם יש לך רעיון איך לעשות את זה, אני אשמח לתרום מזמני – לפחות בצד הטכני. הבעיה היא שהידע שלי בשוליים הישראליים מאוד מאוד מוגבל.
סחטיין על הגישה והפרויקט (והעיצוב החדש!).
תיקונים: מצאתי לפחות כפילות אחת (נגה שלו, נגה שלו והתאומים), ושני נגנים (סתו בן שחר, מרב שחם) שאמנם מנגנים עם להקות כאלה ואחרות אבל הם לא אמנים שמופיעים בתור עצמם. ובאינדינגב יש רשמית 4500 איש, בפועל כ-5000 (כולל צוות, נגנים, מוזמנים וכו').
אחד הנתונים הכי מעניינים כאן הוא באמת מי מופיע הכי הרבה והקורלציה (או היעדרה) עם התקדמותה של הלהקה מבחינת גודל קהל וכו'. האמונה הרווחת היא שהופעות רבות = הגדלת קהל. בפועל, כמעט אף אחת מהלהקות המוזכרות כאן לא הגדילה משמעותית את הקהל שלה בשנה האחרונה (אבל, כאמור, אנחנו מתבססים פה על מאגר מידע מוטה).
קודם כל, כל הכבוד על הפוסט. מעניין מאוד.
עם ללכת להופעה כל יום אולי לא היית מכיר את כל האמנים, אבל היית מכיר את כולם בסגנונות שמעניינים אותך.
סך הכל, אין "סצינה אחת" של מוזיקה, יש כמה שונות לכל אחת קהל משלה, וחלק חופפות פלוס מינוס.
להקה שבטוח פספסת – "בוא לבר" מופיעים 12 פעמים בחודשיים שלושה וגם אם פחות, הם בטוח עוברים את הקצת יותר מפעם בחודש.
להקה שמופיעה פעם פעמיים בשנה, ולא היה להם ריליס משמעותי, אין איך לעקוב אחריהם וגם אם יהיו ממש טובים, הם פשוט לא פונים מספיק לקהל כדי שתוכל בכלל להיות מודע אליהם.
זה רק מראה כמה מצב הסצינה ומוזיקת השוליים בארץ במצב גרוע. שנים שיש רק באזזז , פייסבוק , ואיבנטים והכל חארטה בארטה, אילוזיה עצומה. זו האמת.
לא יודע איך לקרא את התוצאות בחלק הראשון של הטבלה, אבל סחתיין על ההשקעה .
מה זה אומר באמת על הסצינה שלנו? מה שאנחנו אומרים כל הזמן – יש יותר מידי אנשים מוכשרים במדינה :) לרובם לא יהיה קהל שימלא את האוזן…
שימו לב שיש כפילויות גם בשמות באנגלית ובעברית Tzvika force וצביקה פורס, אבישי אפרת + 1840's מופיעים בשלוש אפשרויות שונות… בטח יש עוד כמה כאלה
וכמו במקרה של בוא לבר שהזכיר גיא חה, כך גם אלקטרה – הופיעו יותר משבע פעמים בשנה האחרונה, בוודאות.
יש להקות שלא חושב שניתן לקרוא להם להקות שוליים (נקמת הטרקטור,מוניקה סקס,balkan beat box)
אין ייצוג של להקות מטאל, סצינת שוליים גדולה בארץ שכוללת עשרות להקות פעילות.
התופעה המרתקת באמת באינדי הישראלי היא שזו קהילה די סגורה בסך הכל. אם בלוס אנג'לס מאה אלף הלהקות שלך מתפרסות על קהל מאוד רחב ופורצות כל אחת בפלח אוכלוסייה אחר בארץ 1000 הלהקות מתפרסות על כמה אלפי אנשים שעוקבים אחרי רוב הסצינה. מעטים האנשים שמכירים רק את יהוא ירון לצורך העניין (והוא עוד שם ידוע יחסית…). רוב מי ששמע על עוזי רמירז שמע גם על טייני פינגרז או רותם אור. אמנם יש יוצאים מהכלל שזכו לכמה השמעות בגלגלץ וקצת פרצו מחוץ לסצינה (בום פם למשל יותר מוכרים באוכלוסייה ה"כללית" בזכות החידוש שלהם עם ברי סחרוף) אך רוב הלהקות מסתובבות באותם מעגלים.
לאן אני חותר? הנקודה שלי היא שאמנם אין קהל כל כך גדול בארץ אבל יש קהילה גדולה מאוד, שעוקבת אחרי התפתחויות הסצינה האלטרנטיבית. מעניין לבדוק למשל כמה מהאנשים שהולכים לאינדינגב יבואו גם לאחיו הקטן (עוד חודש!) ביערות מנשה. שתי פסטיבלים, בשתי קצוות הארץ (לפחות בשביל מי שגר במרכז). סביר להניח שמי שמגיע לשתי הפסטיבלים הוא כבר לא חלק מקהל האינדי אלא קהילת האינדי.
בשורה התחתונה אני לא חושב שלמישהו היה ספק שיש כמות גדולה של מוזיקאים לעומת קהל (אם כי הנתונים בהחלט מטרידים) אך נדמה לי כי הקהל הוא אדוק יחסית. אני מאמין שיש עוד הרבה אנשים כמוני שמקפידים לעקוב לא רק אחרי אמן אחד שמעניין אותם, אלא אחרי ההתרחשות הכללית ואחרי רשימה ארוכה של אמנים. יש מן הסתם התעניינות מיוחדת באמנים ספציפיים אך אני חושב שה"סצינה" (אני שונא את המילה הזאת אבל נתקעתי איתה…) חזקה מאמנים יחידים, ואני חושב שזה משהו שלא משתקף במחקר שלך.
ובכל זאת תודה!
מרתק!
מגניב ביותר!
ויש גבול לכמה זמן תבזבז על זה, אז הנה עוד כמה שמצאתי:
1. טייני פינגרז = tiny fingers.
2. עמית ארז = Amit Erez
3. דייויד בלאו = David Blau
מעניין גם היה לדעת אם אמנים מסוימים מופיעים במקומות ספציפיים או באמת מכסים מגוון רחב של מקומות (גם אם מדובר רק בתלביב).
"האמונה הרווחת היא שהופעות רבות = הגדלת קהל. בפועל, כמעט אף אחת מהלהקות המוזכרות כאן לא הגדילה משמעותית את הקהל שלה בשנה האחרונה (אבל, כאמור, אנחנו מתבססים פה על מאגר מידע מוטה)."
מה שגיאחה אמר, זו תובנה משמעותית.
חוצמזה, rtuh kmhui fh הבלוג אפרכסת בכל זאת מתבסס על טעם אישי, כך שיש מצב תיאורטי שלהקה שאינה קולעת לטעמו של הבלוג הופיעה יותר פעמים – ולא נכנסה לסטטיסטיקה.
טראקבאק לפוסט