• אינטרו 70: טיסר - קו ישיר מהבדידות המוחלטת לעולם הגדול

    צילום: רוי סיגל

    הכרתי את עופר טיסר דרך חברים לפני שנים. הוא נראה לי מאוד יצירתי ומסתורי כך שידעתי עליו מעט מאוד, רק שהוא לומד אומנות ועושה וידאו ארט - וגם לגבי זה לא הייתי לגמרי בטוח. לאחרונה גיליתי שהוא יוצר מוזיקה מגוונת ולא שגרתית בחופן של הרכבים, ושהוא עומד להוציא אי פי של היפ הופ ניסיוני על שמו, אז החלטתי להפיג קצת את המיסתורין.

    1. מי אתה?

    עופר טיסר, עושה ביטים ומתקלט תחת השם "טיסר", מנגן על בהרכבים דרך 12, מינסטרונה, מסילת ישרים ופרא-סטרויקה סאונד סיסטם.

    2. מאיפה אתה ואיך התחלת לעשות מוזיקה?

    ירושלים נכון לעכשיו. לפני זה תל אביב וגדלתי בצפון היחסי, עד עכשיו תמיד גרתי לחוף הים התיכון. התחלתי לעשות מוזיקה בשלב די מאוחר. הייתי מאזין אובססיבי שנים, ניגנתי קצת בס וכשהגיע המחשב ותוכנת ההפקה לחיי לפני כשבע שנים אני חושב, התחלתי להתנסות בצורה יותר רצינית ביצירה עצמאית.

    3. איך אתה מתאר את המוזיקה שלך?

    היפ הופ ניסיוני. פורמט העבודה לחלוטין לקוח מהעולם של הביטים במובן של עבודה עם דגימות ולופים, אבל התוצאה מכילה בתוכה ערב רב של השפעות ומחשבות מכל הספקטרום האמנותי/מוזיקלי/אידאולוגי שאני שרוי בתוכו.

    4. כיצד בחרת בשם הבמה שלך?

    למזלי נולדתי עם משפחה שהוא קליט מצד אחד ונדיר מצד שני, אז לא ממש הייתי צריך לבחור, רק לקבל.

    5. מה אתה שואף לעשות מבחינה מוזיקלית?

    דברים שהייתי רוצה להקשיב להם. מוזיקה שמי שמקשיב לה מבין אותה אבל היא חדשה עבורו. לתקשר, בעצם. החוויה הבסיסית שלי בתור נער הייתה להתבודד מהעולם ולחפש מוזיקה חדשה באינטרנט, בד"כ כמה שיותר מאתגרת/מיוחדת/יפה. אני עדיין עושה את זה כל הזמן וגם יוצר/מופיע מהמקום הזה, ניסיון למתוח קו ישיר מהבדידות המוחלטת אל העולם הגדול ואולי גם לדלג על כמה שיותר תחנות באמצע.

    6. מה אתה עושה חוץ מלנגן?

    עיצוב גרפי לאירועים שאני משתתף בהם (או לא), מתקלט מלא, אמנות סאונד, ניהול אמנותי במזקקה בירושלים - בר ההופעות/מסיבות הכי טוב בעולם.

    7. ממה אתה מושפע?

    החומרים באי פי החדש שלי שיצא בלייבל הירושלמי טאב נוצרו לפני כמה שנים בתקופה שהייתי מאוד מושפע ממאדליב, מפיק היפ הופ אמריקאי שההכרות עם החומרים שלו הבהירה לי שבעצם אפשר לעשות הכל: להיות פרוע לחלוטין אבל מלא ברק באופן חסר תקדים, לבנות מבנים מוזיקליים מושלמים על יסודות אנטי מוזיקליים ופגומים במופגן. לתוך התבנית הזאת יצקתי המון דברים שאני אוהב: ממוזיקה שבטית דרך בלוז, ג'אז חופשי, מוזיקה מזרחית שורשית, רוק מתקדם, ראגיי (כל הדברים האלה נדגמו לביטים שמרכיבים את האלבום) ושיטות עבודה לאו דווקא הגיוניות של מי שאף פעם לא למד הפקה באופן מסודר. אני מקבל המון השראה מהמוזיקאים והחברים שנמצאים סביבי, גם מאיך שהמוזיקה שלהם נשמעת וגם משיחות על שיטות עבודה וגישה לחיים.

    8. איזה אלבום היית לוקח לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    Sandwichs - Cracker Against a Void

    9. איזה אלבום היית מוחק מדפי ההיסטוריה האנושית?

    אלבום הניצחון של מלחמת ששת הימים.

    10. איזה אמן היית רוצה לחמם ולמה?

    אני קודם כל מאזין, אז הייתי רוצה לחמם את מי שהכי הייתי רוצה לראות, אם יש אפשרויות של פנטזיה אז כנראה CAN.

    11. מה עוד תרצה להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    "מסר בגרמנית זה סכין" -שלמה טיסר.

    הופעות קרובות
    12.10 - ערב צמדים כבדים, הצימר, תל אביב

    תגובות »

  • בכורה: The Lonely Peters - Start Over - הרהור של תקופת החגים

    להקת Canons כתבה לפני כמה שנים שיר אינדי-פופ בשם "The Summer Is Here For Good". לפעמים זה באמת מרגיש ככה, כאילו שיש בארץ קיץ תמידי של שמש נצחית בראש לא צלול. אבל הקיץ עובר והחגים נכנסים ומביאים איתם זמנים אחרים של הרהור, ונשמע שזו בדיוק האווירה ש-The Lonely Peters לוכדים בקטע "Start Over". השיר מביא תחושת הקלה מהחום ומההמון, מצנן את האוזניים עם גלי ריוורב של גיטרות בוייב של ריל אסטייט. יואב קורן שר בקול דקיק ושברירי, קצת כמו סולן מרקורי רב ג'ונת'ן דונאהיו, ומפציר "Start over, again" אך טוען מיד לאחר מכן דווקא כי "The urge to be different, is waste", ואווירת הים ממשיכה בפזמון "You never looked so good" בזמן שקולות רקע שרים "או-וו-וו" מלודי אה-לה ביץ' בויז. הקליפ מציג תמונות סטילס בתנועה על גבי רקעים ססגוניים, למשל של חברי ההרכב ופרה שבועטת בכדורגל. הכל צבעוני אם כי מגורען ומרצד משהו, אך ממשיכים הלאה, עד ההתפרקות שתגיע בסוף, כשתקופת החגים תסתיים ונחזור לשגרה.

    ההרכב ישיק את אלבום הבכורה "Sentences By My Love" ב-14.10 באוזןבר

    תגובות »

  • המאזין ברדיו 207: סיכום שנת ה'תשע"ז באינדי הישראלי, חלק ב'

    בשבוע שעבר סיכמתי את שנת ה'תשע"ז יחד עם כתבי המאזין, אבל יש עוד דברים שאהבתי מהשנה החולפת שלא הספקתי לשדר. התוכנית הזו מוקדשת להם: מהאינדי רוק הפוסט-פאנקי של Document (בתמונה), דרך הטכנו האנלוגי של The Models ועד לפופ החלומי של Mary Ocher.

    1. Document - Intermission
    2. Lili Franko - Ruach
    3. Kus - Pampers
    4. Zaga Zaga - Black Tee
    5. vAv - Goat Moon
    6. Laila - Lokita
    7. DEAF CHONKY - Kosta Kaplan
    8. Red Axes - Piper Work
    9. The Models - Bound 2 Forget
    10. Van Der Blüte - Getting Through The Night
    11. Sefi Zisling - Dream Walk
    12. Bucharest - Vehicle
    13. Mary Ocher - The Endlessness (Song For Young Xenophobes)

    התוכנית משודרת ברדיו הבינתחומי בימי חמישי 20:00

    תגובות »

  • סנוב מוזיקה: מוות לפולחן המוות

    טום פטי מת. כצפוי, המוות שלו עורר גל של סטטוסים נרגשים, כאילו שכל אחד יכול להיות הדובר הרשמי של האומן. ואני שואל: איפה הייתם קודם? מעולם לא ראיתי אף אחד מדביק שיר של טום פטי על הוול, לא שמעתי אף אחד אומר שהמוזיקאי שהוא עף עליו עכשיו הוא טום פטי, ולא ראיתי שום התלהבות מהאלבומים החדשים שלו למשל זה שיצא ב-2014.

    לכאורה זה סתם סטטוסים בפייסבוק ושטויות של חרא מחייך בלבן וירטואלי, אבל זה מעצבן אותי. טקס הפטירה של סלב, וספציפית מוזיקאי, נהיה אקט ממלכתי מלאכותי משעמם וצפוי מראש, כמו טקסים רובוטיים של ימי הזיכרון. יצאה הודעה על פטירה? קבלו סטטוסים משתפכים באוטומט! אנשים מסוימים מרגישים משום מה את הצורך לנכס לעצמם מוות במרחב הפומבי, והרבה פעמים הם נופלים אגב בפח של פייק-ניוז על אומנים שלא נפטרו בכלל.

    מה שעוד יותר מצער זה שבין כל הסטטוסים האלה יש אנשים שאשכרה באמת אהבו את האומן ובאמת שמעו אותו וכותבים מהלב, והם טובעים בים הדיסאינפורמציה. אני בטוח גם שיש דרכים הרבה יותר אותנטיות ופרטיות להתמודד עם מוות של אומן או בכלל אדם אהוב מאשר סטטוס פומבי. ואם כבר, מה עם קצת כנות? להגיד כן, לא הייתי מעריץ גדול של טום פטי, אבל המוות שלו עכשיו עורר אותי למוזיקה שלו. את זה אני יכול לכבד יותר. אבל כאלה לא ראיתי - תמיד נהפכים למעריצים גדולים בדיעבד כי אי השיוויון הפסיכולוגי הטיפשי עוד מחזיק: אומן מת > אומן חי.

    אז מה לגבי אומנים שעדיין בחיים? אה, אלה. אותם אנחנו לוקחים כמובן מאליו. למעשה, גם את מי שמת זוכרים לאיזה רגע ואז עוברים למוות האופנתי הבא. אני ממש לא בעניין של זה. זה לא שאין לי כבוד למשל לטום פטי בתור בן אדם או מוזיקאי, אלא אין לי כבוד לחגיגת המוות השקרית שבסופו של דבר כנראה קשורה לפחד מהמוות האישית של כל אחד ואחת מאיתנו. ובכן, כולנו הולכים למות, זה בערך הדבר הוודאי היחיד, ואולי הגיע הזמן שנתקדם הלאה ונחגוג את החיים - אם אנחנו מוכנים לזה.

    תגובות »

  • אינטרו 69: חומר אפל - אלקטרומנטיקה

    צילום: יותם מנדה לוי

    אסף אמדורסקי הפתיע בזמנו את הקהל כשעזב את הגיטרה ואימץ את הסינתי. מסתבר שגם לעירא נוסבאום, סולן/גיטריסט לילי פרנקו, יש פרויקט צד אלקטרוני בשם חומר אפל - חלק מגל של אלקטרוניקה חיה ששוטפים את חופי הארץ והעולם.

    1. מי חברי הלהקה?

    עירא נוסבאום ונדב דירקטור.

    2. מאיפה אתם ואיך נפגשתם?

    מתל אביב. נפגשנו בכיתה ד', כשעירא עבר לבית הספר גבריאלי. היינו בכיתות שונות. עירא היה בריון והציק לנדב בהפסקות. כשהגענו לחטיבה בתיכון עירוני א', נכנסו לאותה כיתה במגמת קולנוע. נדב פחד לדבר עם עירא במשך שלוש שנים, עד שעירא שם לב שנדב שומע את ג'טרו טל בדיסקמן ונהיינו חברים.

    3. איך אתם מתארים את המוזיקה שלכם?

    אנחנו עושים מוזיקה רומנטית, ילדותית, פופית ונוסטלגית. מוזיקה שאפשר לרקוד לה ולבכות בו זמנית. אנחנו קוראים לזה: אלקטרומנטיקה.

    4. כיצד בחרתם בשם ההרכב?

    האמת שהשם מצא אותנו. זה היה כשהיינו בדרך להופעה הראשונה שלנו בהרצליה. איחרנו בשעה ועירא נהג על כביש החוף במהירות של 130 קמ"ש. ברדיו ניגנו את ״גשם סגול״ של פרינס, כשלפתע ניידת משטרה אותתה לנו לעצור. אכלנו אותה. השוטר ניגש לחלון שלנו ואני התחלתי להתנצל, אבל הוא השתיק אותי ואמר לי להגביר. ביחד שתקנו ושמענו את השיר עד הסוף. כשהשיר נגמר השוטר אמר: "בואנה זה חומר חזק. חומר אפל, אבל חזק". למרות הרגע המרגש קיבלנו קנס של 1,000 שקל ולעירא נשלל הרישיון. להופעה הזאת לא הגענו, אבל מצאנו שם.

    5. מה אתם שואפים לעשות מבחינה מוזיקלית?

    אנחנו שואפים לכתוב אלבום שיקרא "זודיאק" ושיהיה בו שיר לכל מזל מגלגל המזלות. ולהופיע איתו בפלנטריום.

    6. מה אתם עושים חוץ מלנגן?

    שנינו עובדים כעורכי וידאו. נדב מנהל אורח חיים טיבעוני ומטפל בגינת הירקות שלו בחצר. עירא מנגן בלהקת לילי פרנקו.

    7. ממה אתם מושפעים?

    גל חדש של שנות ה-80. סרטים של דיסני. פיזיקת קוונטים. פרנק זאפה. קראפטוורק.

    8. איזה אלבום הייתם לוקחים לנסיעה בכיוון אחד למאדים?

    אנחנו ממש אוהבים את האלבום "Fever Ray" של Fever Ray כי שמענו אותו לראשונה בהופעה חיה בברלין והיינו דלוקים על אסיד, ועכשיו כל פעם שאנחנו שומעים את האלבום הזה יש לנו פלאשבק.

    9. איזה אלבום הייתם מוחקים מדפי ההיסטוריה האנושית?

    חס וחלילה.

    10. איזה אמן הייתם רוצים לחמם ולמה?

    בני המה, הלהקה המדהימה של אהד פישוף וישי אדר, שהקדימה את זמנה והייתה להשראה הכי גדולה שלנו.

    11. מה עוד תרצו להוסיף, בלי קלישאות או קידום עצמי?

    אם אתם ערים ועיניכם פקוחות לרווחה, תראו שהקיום זה דבר שפשוט קורה. לכן כשמקשיבים למוזיקה, לא נאחזים בזיכרון העבר או במחשבות על העתיד. מקשיבים רק לצלילים בזמן שהם נחשפים. שימו לב לתזוזות ברגעי האמת. הבודהיסטים קוראים לזה: טה טה טה.

    הופעות קרובות

    20.10, במת האינדיטרוניקה, אינדינגב

    תגובות »