מסיבות טכנו בדרך כלל לא מתחילות לפני חצות, אך הליין הירושלמי פאקוטק החליט לשבור את המגמה. לא רק שהם התחילו את הערב רייב שלהם בחמישי האחרון (11.1) ב-20:00, אלא כחלק מאירועי תל אביב ווליום הם גם הוציאו אותו מחוץ לקלאב לבר-מסעדה היאפי היפואי קן הקוקיה.

עמדת הדי ג'יי אולתרה משולחן על במה צידית עם מיקסר ושני פטיפונים. כשהגעתי לשם בסביבות 21:30 אנה הלטה סובבה בהנאה תקליטי האוס מול קהל סועד. הכרנו דרך הראיון שקיימנו בשבוע שעבר, אז היא הזמינה אותי לשבת עם חבר פאקוטק צחי סוזנה ו-Richard Zepezauer, הדי ג'יי הברלינאי שהם הביאו לארץ במסגרת הפסטיבל. בכנס שהתקיים בשבוע שעבר מפיק שהשתתף באחד מהפנלים טען שדי ג'יים הם דיוות. הוא קיבל אי הסכמה גורפת משאר חברי הפנל, ולפי שיחה קלה עם צפצאוור ממש בצדק - הוא היה נינוח וידידותי, ומדובר בדי ג'יי שמנגן באופן קבוע במקומות נחשבים כמו הטרזור והברגהיין. יש לו סוכנות בוקינג והוא עובד עם אומנים מפינלנד כך שהוא בכלל קיבל נקודות.

בינתיים הרחבה מול הלטה התחילה להתמלא. החלוצים היו זוג חמוד שישב איתנו בשולחן ורקד כבר בישיבה. אחרי שהם קמו הצטרפו עוד אנשים, חלקן חבורה של אימהות בערב חופשי שהשאירו את הילד עם הבעל בבית. כשהלטה ירדה מהעמדה כבר לא היה מקום לזוז על הרחבה, סימן לסט מוצלח, ובטח שבמקום כמו קן הקוקיה. המלצריות של המקום נדחקו בין הרוקדים, נזהרות לא לשפוך עלינו כל מיני מנות בדרך החוצה מהמטבח. הטכנו שולט כרגע בעיר, מה שמשמח אותי, ובכל זאת היה מרענן לשמוע ולרקוד קצת לצלילי אולד סקול האוס מלא בנשמה, היאנג ליין של הטכנו. צפצאוור השתלט על העמדה והמשיך את הקו של האוס איכותי עם הרבה גרוב, חומר מתוך מאה התקליטים שהוא הביא מברלין, והקהל המשיך לזוז. קצת מוזר שהטיסו אותו כל הדרך לפה רק בשביל לנגן בקן הקוקיה - אם הוא הרים ככה אימהות במסעדה הוא היה יכול להרים בקלות את הקלאברים בבלוק.

בסביבות חצות עברתי מהצד המואר לצד האפל של הרחבה והלכתי למועדון הגגרין. הגגרין מוכר יותר בתור מקום קשוח להופעות מטאל ומסיבות דארק טראנס, במיוחד בסצנה הרוסית. אך בחודשים האחרונים המקום מריץ ליין טרי בשם Sin Ethics שמביא לפה טכנו אפל שמושפע מאינדסטריאל ו-EBM , גוון קשוח יותר של טכנו שזכה עד עכשיו להתעלמות בעיר. הביאו בינתיים אומנים מהלייבל הגרמני aufnahme + wiedergabe: הדי ג'יי הפרסי-גרמני Sarin ולייב אינטנסיבי של הצמד הגרמני גם הוא Schwefelgelbe (שוופלגלב). הפעם הביאו במסגרת הפסטיבל את האומן האמריקאי-קובני במקור Blush Response וגם אותו לסשן חי - נגינה ממכשירים, מסמפלרים וסינתיסייזרים ומכונות תופים ומחשבים, הכלאה בין הופעה למסיבה שהתחזקה מאוד בשנים האחרונות. הקהל שבא לאירועים של סין את'יקס הוא תופעה מסקרנת - מעין שילוב בין הטכנואידים היותר קשוחים לסצנת הגות'. הלבוש נע בהתאם בין אוונגארד-אלגנט לבגדי ויניל כשכולם מסכימים על דבר אחד: שחור הוא השחור החדש.

בלאש ריספונס עלה מול רחבה מלאה וניגן שעה של בי פי אמים גבוהים בקצב מתגבר עם נויז ודיסטורשן ובייס דראם מעניש. זה התחיל בטורים גבוהים, אך באיזשהו שלב הרגשתי שהמוזיקה נהייתה קצת מונוטונית, שהטריק חזר על עצמו יותר מדי בלי מספיק וריאציות או ברייקים. הקטעים המעניינים יותר קרו כאשר בלאש שבר את מקצבי הבום-טראח עם בייס דראמים פ'אנקיים יותר, וכשהיו פחות שכבות של רעש ויותר חלל מה שנתן לצלילים להתבטא בתוך האבדון.

סיכמנו בחוץ את ההופעה על סיגריה: נהננו, אבל לא איבדנו את הדעת. כשמסיבת טכנו באמת משתלטת על התודעה לא צריך סמים - הגוף זז בחוסר שליטה ואי אפשר להפסיק לרקוד. אנשים שואלים אותי לפעמים איך רוקדים טכנו, ובדרך כלל התשובה שלי היא "כמו שרוצים". אבל כשסט או סשן אלקטרוני חי באמת תופס אותך התשובה היא "כמו שלא רוצים" - תחושת השליטה נעלמת וכל מה שיש זה איחוד טוטאלי של התודעה עם התזוזה והמוזיקה, במיוחד בעצימת עיניים. לפרקים חוויתי את זה אצל בלאש, ושאר הזמן רקדתי בשלושת רבע כוח, שזה לא רע, אבל בהחלט ציפיתי ממנו ליותר, אולי בגלל הרף המשוגע ששוופלגלב הציבו לפני כחודש. ככה זה, עליות וירידות זה לא רק בטראקים.

תגובות »