עידו שחם • 3 באוגוסט 2013
הייפסטרים
השער של מוסף "גלריה" הוקדש בסופש ללהקת Laila, צמד בנות 18 מרעישות. הופתעתי. איך להקת שוליים שבחיים לא שמעתי עליה הגיעה לככב במוסף התרבות הכי נחשק בארץ?
לא הופתעתי בגלל שלא הכרתי אותן - אי אפשר להכיר כל להקה בסצינה של 1,000. הופתעתי כי לא הבנתי - למה דווקא הן, למה דווקא עכשיו?
אני לא זוכר שראיתי את התקשורת מרססת אי פעם את המילה "הייפ" באותיות ענק על הרכב מקומי חדש. אולי זה קרה בגל הרוק של תחילת הניינטיז. לעומת האיפוק הישראלי, באנגליה ה-NME מכתיר מלך רוקנרול חדש כל שבוע ומייחס לו כוחות משיחיים של גאולה ושלום גלקטי. גלשתי ליוטיוב לבדוק אם לילה בורכו בסגולות האלה.
מה ששמעתי היה לא רע. שירה כואבת מהבטן התחתונה, צליל מחוספס ומרושל, ושתי ילדות שמעשנות רוקנרול. אבל לא מצאתי בהן משהו מיוחד. הן מיד הזכירו לי את הסאונד של להקות פית/קית - מורחת לאקות, משוקצות, ערופי שפתיים, אלי לס. לעומת לילה, לא נראה לי שהם יזכו אי פעם לשער באיזשהו עיתון, שלא לדבר על כתבת צד.
פתחתי דיון בפייסבוק. חלק מהגולשים ממש התלהבו ותמכו בכתבה. "מה זה משנה אם אלה גרמי שמיים, קומבינות או איכות?", אמרה Maria Gold, "הן סבבה וקטנות ולא מוכרות, ועכשיו יותר אנשים יכירו ואולי משהו יצא מזה, ואולי לא, ואולי יכתבו על עוד להקות לא מוכרות". גולשים אחרים טענו שלילה קיבלו את השער כי הן באמת הדבר החם כרגע וגם בגלל גילן הצעיר. יובל אראל הרחיק ואמר "אם אתה שואל כנראה שהפכת למיינסטרים".
אבל לא כולם אהבו את הסיפור. גולשת שביקשה להשאר אנונימית הגיבה כי "אולי יש להן ייחוס משפחתי כלשהו, זה באמת מפתיע שישר כתבת שער בגלריה, יש להקות טובות שבשטח המון זמן ולא קיבלו מעולם כתבות שער". הגולש מאשין מיוזיק התרגז "...בגלל שזו כתבת שער שכל תכליתה 'גם אני מכיר אותן' על להקה שלפי הכתבה פועלת פחות משנה". שירה ז. כרמל חשבה שהגיל והמין קדמו אותן לשער: "מקריאת המאמר עולה שהכותב מתאר את החוויה היחודית של ההופעה שלהן (מנק' מבטו) בגלל היותן נשים צעירות שעושות מוזיקה לא שגרתית".
אין לי שום דבר נגד לילה. עוד אדגום אותן בהופעה, במיוחד עם הסקרנות שיש לי כרגע, וסחטיין על כתבת השער. מלא הרכבים היו שמחים להתחלף איתן. אבל אני מפחד שהכתבה הדליקה פנס כיס בתוך יער, שהקהל בהופעות של לילה יכפיל את עצמו ל-40 בעוד ששאר הלהקות ימשיכו להופיע מול הסאונדמן. הכתבה דווקא מזכירה קולגות כמו רם אוריון ורוצי בובה, אבל כלהקות שהניעו תגובת נגד מאשר אחיות לנשק.
יש הרכבים יותר ותיקים, מוצלחים, ומצליחים, יחסית כמובן. לדעתי מגיעה להם חשיפה כזו הרבה יותר מאשר ללילה. לא נראה לי שהחשיפה של לילה תעזור להם בהתחשב בפוקוס של הכתבה וקוצר הסבלנות של הקוראים, אלא אם כן נראה מדי חודש להקות אינדי על שערי גלריה בסופש.
התלבטתי אם להגיב בפייסבוק. עכשיו זו גם הזדמנות. קודם כל משה קוטנר שכתב את הכתבה הוא מבקר ואיש מוזיקה רב זכויות. זו עובדה משמעותית שמשום מה חלק מהמגיבים התעלמו ממנה.
דבר שני. עיתונות תרבות, מכל סוג. ובמקרה הזה גלריה פועלת באותו תחום כמו NME תמיד שואפת להכתיב אג'נדה ולא רק לתעד אותה. ב-NME זה קורה כל שבוע. בגלריה כל שנה. פעם היה מצליח להם יותר. היום זה הרבה יותר קשה בגלל עודף המידע ואפשר להריח את המאמץ. בגלל זה הפקפוק שלך.
אני חושב שהשאלה למה דווקא "לילה" היא לא כל כך משנה. אם לא הן היו מוצאים להקה אחרת (לפני חצי שנה בן שלו עף על שני פלג והודבקה לכתבה כותרת דומה. זה לא הפך אותה לסנסציה). זה התפקיד של העיתון. אם הוא עושה את זה בהצלחה או לא זו שאלה אחרת.
אולי הוא כתב את הכתבה כי רק הן הזיזו לו משהו ("I think it moved"). אני הייתי נותן שער ללהקות אינדי אחרות שאני מכיר, אבל מצד שני, הלהקות אינדי שאני מכיר כבר מוכרות (בערך) וזה ניסיון לחשוף להקה חדשה. בכל מקרה, לפי מה ששמעתי ביוטיוב הן נשמעות טוב.
האמת שנוצר איזשהו חור בחלל הגדול שאדון שוקן פער באכסניית האותיות שלו, מהבחור שמעלי כאן בטקבוקים, דרך הבחור (כבר לא בחור, איש) שהיה בא בלילה ועד הבחור ההוא מרעננה שהגיע לוואלה! וואלה?…האותיות שלו הפכו בחלקים מסויימים ליותר לוח מודעות מאשר, ולכן צריך לברך שמ. קוטנר מביא את הסצנה לגלריה. כי כל טיפה מהשלולית סופה ליצור אמבטיה יותר גדולה…
ראשית, אני חייבת לציין שהכתבה הרגיזה גם אותי, בגלל הפסקה הראשונה שלה, שמתארת את מעריצי הלהקה כחבורה שמוטת לסת של בני 30 לנוכח שתי נערות בנות 18. בהמשך הכתבה נראה היה שהבהייה מתחלפת בעניין של ממש ב"תופעה", וזה כבר מקובל עליי יותר.
שנית, ניר, לא הבנתי מה הקשר לכך שקוטנר הוא רב זכויות (ביטוי שאני לא בטוחה שהבנתי מלכתחילה). כל מבקרי המוזיקה בעיתון מוסמכים (בין אם "מוכשרים" לכך ובין אם לא) לכתוב ביקורות ולדווח על המוזיקה שהם רואים לנכון להתייחס אליה. זהו תפקידם ואיש לא חולק על כך. העובדה שהם מבקרים לא נותנת להם כוחות על, אבל דווקא בגלל שהם לא בלוגרים ולא כותבים רק בשם עצמם, כן מצופה מהם (אני מצפה מהם) (ומהעורכים) להחליט על תוכן ומושא הכתבה באופן "ביקורתי", כלומר – להצדיק את הבחירות שלהם.
אני מסכימה איתך וגם עם עידו לגבי התמעטות תופעת "הכתבת דעת הקהל", והקושי להתמודד עם כל אלה בעת הנוכחית. כנראה שנצטרך עוד כמה שנים בשביל להבין לאן נושבת הרוח.
ההיבט המעניין (מבחינתי) שעולה מהרשומה וגם מהתגובה שלך היא מערכת היחסים בין העיתונות הכתובה לאינטרנט, ויחסי הכוחות המשתנים בשדה התרבות, האמנות והביקורת.
מר גורלי – "מבקר ואיש מוזיקה רב זכויות."? זה משפט כל כך נפוח, דורש הכתרה כמתנשא ועילאי, או לפחות בטופ 10.
המבקרים כיום הם אובר רייטד, אז יצא ושפר עליהם מזלם למצוא מישהו שישלם להם על ערימות מילים מלא עיתון, נהדר להם.
אבל מעטים מהם באמת מחדשים משהו בביקרות, או כותבים יפה ומענין מספיק בשביל לקרוא אותם. לשמחתי יש מעטים שכותבים כל כך יפה
שכמעט גורמים לי להאמין שהאלבום עליו כתבו אכן מדהים, ולפעמים אני מאמין להם, עד שאני נזכר שבעצם
שמעתי את האלבום והוא רחוק מאוד ממה שנכתב עליו. אבל מה לעשות והרבים הם שאפילו לכתוב לא יודעים ורק מזרימים
ערימת קלישאות היפסטרית והיסטרית שרק גורמת לך לגחך.
אז התמזל מזלן של הבנות וכתבו עליהן, סבבה, לא כולם זוכים לחמש עשרה דקות התהילה שלהם בעולמנו, אז צריך לתפוס כל הזדמנות,
מאחל להן בהצלחה, וליוצרים רבים אחרים גם (כולל זו מעל, שירה ז' כרמל, כייף של אלבום).
צר לי שהביטוי "רב זכויות" שלא הקדשתי לו יותר מדי מחשבה לקח את תשומת הלב ממה שרציתי להגיד. כל הכוונה היתה שכשמסתכלים על ההכתרה, חשוב גם לשים לב מי מכתיר. היות ומדובר במבקר ותיק ומוכשר, אני בתור קורא נותן לו את הקרדיט שיש משהו שעומד מאחורי הבחירה שלו. אני גם מודע לזה שזו בחירה סובייקטיבית לגמרי. הוא אהב להקה ובחר לכתוב עליה. מבקרים כמוהו עושים את זה על בסיס שבועי. מי שבחר לשים את הכתבה הזו על שער מוסף סופהשבוע ולמסגר אותה כ"חשובה" זו העורכת הראשית. אם זה היה עיתון או מבקר אחר שפחות נחשב בעיניי (גם זה סובייקטיבי) כנראה לא הייתי נותן להם כזה קרדיט.
ראיתי אותן בפסטיבל גרביצקי השבוע.
אחרי שהלסת חזרה למקום, אמרתי לעצמי שזאת הלהקה הכי טובה בארץ.
בלי לקרוא שום כתבה ואפילו בלי לראות תמונת שער.
סתם אמת סובייקטיבית שלי ושל עוד כמה אנשים.
לילה מביאות משהו חדש שעוד לא ראיתי. וחשמל באוויר שמזמן לא ראיתי.